“העצמה נשית בספרות מתח, במיוחד מהסוגה של פאלפ והארד-בוילד (הספרים שהוצאת hard case crime מתמחה בהם אקסקלוסיבית) - זו חידה. זה לא פשוט לביצוע. בעולם של הספרים שלפי המסורת נועדו לעזור לפועלים קשי-יום להעביר עוד יום עבודה, המקום השמור לנשים הוא מצומצם: המזכירה הבלונדינית, הפאם-פאטאל, האלמנה המתאבלת. למרות שכבר ראינו בלשיות כמו פרייני פישר, ו.י.וורשבסקי, סטפני פלאם, מא ראמוצווה - תמיד תמיד מופיע בסיפור גבר דומיננטי שהן צריכות לעקוף, וקשה לסיים את הסיפור בלי לשאול את השאלה, האם באמת אי אפשר היה בלעדיו, והאם הוא לא הקטין את הגיבורה שנאלצה ללכת מסביבו בשקט. לבלש יש את הפאם-פאטאל שהוא צריך להביס כדי להוכיח את עליונותו המוסרית; לבלשית יש איזה שוטר בכיר או חבר לשעבר שהיא צריכה להיזהר כדי שכל הפעולות שלה לא יסתכמו בשאיפה לרצות אותו.
כריסטה פאוסט, וגיבורת הספר שלה, איינג'ל דייר, מצליחות, אבל זה לא בא בקלות לאף אחת מהן.
העניין הוא שאיינג'ל הוא לא בלשית. היא לא נמצאת כאן כדי להביא צדק אובייקטיבי לעולם ציני. היא לא פותרת תעלומות ולא מצילה חפים מפשע. היא בדיוק כמו שניתן להסיק מהשם שלה: כוכבת פורנו מזדקנת, מנהלת סוכנות לשחקניות פורנו. ודרך אגב, למי שלא יודע מה זה money shot - עדיף לא לחפש בגוגל.
כשאיינג'ל מסכימה לעשות טובה לחבר ותיק מהתעשייה ולהגיע לסט הצילומים שלו היא נקלעת למלכודת שמשאירה אותה מוכה על סף מוות, מחוללת, עם צו מעצר על שמה, וקשורה בתא מטען של מכונית אחרי ניסיון הוצאה להורג כושל. והחל מאותו רגע, מה שהיא עושה זה להימלט. ובתור התחלה היא מתקשרת לגבר. שוטר לשעבר שתקן וסטואי שמאבטח את הבנות שלה, שמגיע בריצה כדי לקחת אותה אליו, לקנות לה בגדים, לארגן לה טיפול רפואי ולעזור לה לפתור את התעלומה של מה ולמה. מסתבר שבלב העניין עומדת מזוודה מסתורית שמישהי השאירה במשרד שלה, מישהי שנמלטה מרשת של סחר בנשים.
חלקו הראשון של הסיפור עשוי להיחשב מאכזב מבחינה זו. איינג'ל היא לא ההעצמה הנשית שציפינו לראות. היא נמלטת על נפשה, בוכה, נשפכת על חזהו הרחב של הגבר שבא להציל אותה ושואלת את עצמה אם היא אמורה לפתות אותו עכשיו או אחר כך, מתאבלת על מה שאיבדה, מהרהרת על הגברים שבגדו בה או אכזבו אותה, ושיא השיאים הוא שכחלק מההימלטות שלה היא צריכה להתחפש לגבר - במשך רוב הסיפור היא מסתובבת בתספורת קצוצה ובגדים רחבים של גבר כדי שלא יזהו אותה ומתגעגעת למלתחת הפורנו שלה. קשה להיות יותר צינית מזה.
צריך להמשיך לקרוא כדי להבין: הסופרת לא נפלה פה למלכודת. היא לא כתבה על גיבורת קומיקס קשוחה מהחיים שמרביצה ויורה, כזו שמתיימרת לייצג העצמה נשית בעוד שלמעשה היא מתנהגת כמו גבר. איינג'ל היא אולי לא לוחמת קומנדו קשוחה, היא בוכה ומפגינה חולשה, אבל הכול חלק ממבנה העלילה ההולך ומתגבש שבסופו היא תביא את העניין לפיתרון בלי שום גבר מאחוריה, למרות שהיא בהחלט תשאיר כמה גופות של גברים. וקשה שלא לחשוב בסוף: אל תשלח גבר לעשות עבודה של אישה.”