“אני בד"כ לא כותבת ביקורות על ספרי ילדים, מהסיבה שלדעתי ספרי ילדים נבחנים בצורה יותר שלמה ונכונה כשהם נקראים ע"י המבוגר בליווי ילד (לא טעיתי).
אבל משהו בספר הזה הציק לי נורא כשקראתי אותו!
לכאורה הסיפור מאוד חיובי על המהפך שהילדה יפית עברה, לאחר תובנות ו"התגלות" שקיבלה בעת משבר.
מילדה סוררת, מעצבנת, מבולגנת, חצופה, חסרת נימוסים והרגלים טובים, מלוכלכת וכל התארים השליליים שניתן להעלות על הדעת- הפכה יפית לילדה מסודרת, נקייה, ממושמעת וכו' וכו'.
רעיון חיובי, אבל האיורים של הספר לא נבדקו בקפידה.
ישנו איור, שלדעתי מזעזע ולא חינוכי בעליל, בו אמה של יפית חופפת את שערה למורת רוחה של יפית- שזה הגיוני, אבל באיור היא פשוט אוחזת בראש של הילדה ודוחפת אותו לגיגית מים, כשהפנים בתוך הגיגית (במקום השיער!)- נראה כאילו היא מטביעה אותה, ועוד יש לה חיוך, לאם. אם ככה היא חופפת לבת שלה את השיער- פלא שהילדה לא רוצה להתקרב למים?!
לי זה הציק בצורה נוראית. אולי בגלל כל המקרים המזעזעים שהיו בשנים האחרונות של הורים שהטביעו את הילדים הקטנים וחסרי הישע שלהם. זה הזכיר לי את זה.”