"עד לראשית המאה העשרים היתה חיפה עיירת דייגים דלה ומזוהמת שמספר תושביה הגיע למאות אחדות". בניגוד לדעה זו, שהיתה נפוצה בעבר, גילה אלכס כרמל במחקרו, כי מאז החריב דאהר אל-עמר את "חיפה אל-עתיקה" והקים בסמוך לה את חיפה החדשה, כדי להעניק שירותי נמל לבירתו עכו, התפתחה העיר בהדרגה ובדור האחרון לשלטון התורכים אף גדלה יותר מכל עיר אחרת בארץ ישראל.
לנזירים הכרמליטים ולמתיישבים הטמפלרים היה במאה ה-19 חלק נכבד בהתפתחות זו, שמשכה לחיפה אלפי ערבים ויהודים.
בראשית המאה ה-20 כבר הפכה חיפה, נמל סואן ותחנת המוצא למסילת הברזל החג'אזית, ל"עיר העתיד" בחזונו של הרצל.
פרופ' אלכס כרמל הוא ראש "המכון והקתדרה על שם גוטליב שומאכר לחקר פעילות העולם הנוצרי בארץ ישראל במאה ה-19" באוניברסיטת חיפה.