הכותל המערבי, שריד לתפארת הוד קדומים ועדות לגאון מלכות ישראל של אתמול; אות ומופת לתקרת" דרררת של מחר קרוב לשנות אלפיים ניצב חסון זקוף מול כל הקמים עליו. כמוהו עמד ישראל במוקדות גלויות שטופי נחלי דם ודמע. מה הוא קיים ועומד לעולם, אף ישראל כן; מה הוא שכינה לא זזה ממנו לעולם, אף ישראל כן. כאלפיים שנה נשאו בני העם היהודי, מקרוב ומרחוק, את עיניהם ואת לבם אל הכותל- אל לבבות אבניו וסוד קיום גנזי חגוין. מכאן נבע להם מבוע של קדושה. מכאן שפע להם נחלי אמונה. מכאן בקע להם מעיין של צפיה לגאולה. סופרים ומשוררים, מחברים ופייטנים, נוסעים ותי יירים, ציירים ואמנים, תיארו את הכותל, שרו לו, זמרך לרסיפרך אגדותיו ונפלאותיו, ציירו, חרטו וגלפו. ובבוא מחבר ספר "הכותל המערבי" לאסוף מכל אותם עיטורי כתרים וזרי" מקצת מן המקצת
פרחים אשר הונחו במשך הדורות לרגלי הכותל, היה - ולן עליו ללקט אורות וניצוצות מתוך מאות ספרים בעקבות שינת בנים לכותל, בסערה של לוחמים ובגלי ערגה של חולמים, חובר ספר זה דפיו, בבואה לתפילת דורות, לתקרת דררות, לשירת דורות, לכיסופי דורות להמירת לבנות לכותל. פרקי הספר מצטרפים ליריעה אחת של קלף שנות אלפיים, ועליה מסכת הכותל המערבי, מאז חורבן בית המקדש ועד שיחרור הר הבית.