“ספר אוטוביוגרפי מעניין מאוד על חייו של יצחק רודניצקי (ארד) מי שלימים היה קצין חינוך ראשי בצה"ל. רוב הספר עוסק למעשה בתקופת השואה. הספר פותח בתחילת מלחמת העולם השנייה כשהוא נער בן 13 ובתיאור אימי הכיבוש הנאצי בפולין ולאחר מכן הגטו בליטא, המדינה בה נולד ואליה נמלט עם נפילת פולין בידי הגרמנים. לאחר שהוא וחבריו הצליחו "לסחוב" נשק מאחד האתרים בהם הועסקו בעבודות כפייה, נמלטו מהגטו וחברו לפרטיזנים ביער. המחבר מתאר את פעולות הפרטיזנים שכללו בעיקר חבלה ולעיתים גם קרבות פנים אל פנים. די התאכזבתי, כי רוב הקרבות תוארו כמשקיף מן הצד, שכן המחבר פעל יותר כחבלן. אי לכך, באופן טבעי, לא מוזכרת ולו פעם אחת בה המחבר הרג גרמנים במו ידיו באופן ישיר וחבל.
החלק השני והקטן יותר של הספר, מספר על עלייתו ארצה בדרך לא דרך, ההצטרפות להגנה וימיה הראשונים של מלחמת העצמאות. חבל מאוד שמתיאורי הקרבות נוצר הרושם המוטעה שרק ההגנה לחמה, שכן אצ"ל ולח"י לא נזכרים כמי שהשתתפו במלחמה באופן פעיל לצד ההגנה וחוששני כי הדבר נובע מסיבות פוליטיות (וזו הסיבה שהספר לא מקבל אצלי חמישה כוכבים) לסיכום, למעט הסילוף ההיסטורי שבחלקו האחרון של הספר, שמאוד אופייני לאנשים מהמחנה של ההגנה, הייתי אומר שהספר מעניין ושווה, אך יש לדעת היכן להזהר ולא לבלוע את השקרים של מפא"י והממסד דאז.”