“את הספר הביא לי חבר בזמן הצבא ב1999
הספר הדהים אותי בתובנות שלו.
שעלינו להקשיב לאינטואיציה ושיש מערכת של רמות-צאקרות שעלינו לעבור.
הרמה הראשונה-שלב הפחד-היה מדהים עבורי
הבנתי שאני עצמי חיי בפחד(ברגע שהנמר קרע את דן לגזרים בטקס המוות) וסיפרתי לכולם על בעיה מסוימת שיש לי ותמיד חששתי שידעו ממנה.
ספר פורץ דרך שמסביר שחיבים לקחת סיכונים-להקריב את מה שכבר יש לנו כדי להגיע באמת לשלב הבא-(כמו בקטע של הקפיצה הגדולה)
הוא מסביר על הילד הפנימי של כול אחד מאתנו
על הרובוט-הישות ההגונית שמכניסה בנו פחד ומדכאת את הילד
והישות העליונה-הנשמה שלנו-היעוד האמיתי שמוסתר מרובינו
דן, בזמן אמוניו עם סוקרטס,שומע על אישה מסוימת שחיה בהוואי-ממא צה- היא שאמנית. דן הרגיש שעליו לצאת למסע ולחפש אותה
אבל מצד שני היו החיים עצמם- השארות במכללה,חתונה ופיתוח קרירה."בכך נרדמתי לחמש שנים". לבסוף דן לא יכול היה יותר.
הוא קיבל מלגה לטוס להודו-בחזרה מהודו נזכר באותה אישה והחליט לנחות בהוואי. והוא מרגיש ביפנים שזאת בחירה מאוד נכונה.
הוא מתחיל לעבור בבנקים לחפש את אותה אשה. כשהוא כבר מיואש נתקלת בו אשה מסוימת ששואלת לשלומו.
כשהיא מביטה בו- הוא מרגיש עינים עמוקות(בדומה לאלו של סוקרטס) ושעולמו נעצר. היא מביאה לו את המודעה שפירסם
- היא האשה שחיפש. רות גונסון. היא חיכתה לו. והם מתחילים במסע נפלא-שבו דן מתגבר על מכשולים פייזים קשים
כדי לחזק את הצאקרות התחתונות ולאחר מכן -קשים נפשים מנטלים שקשורים לצאקרת מקלעת השמש והלב.
הרבה חוכמה יש בספר הזה והוא נתן לי המון. פחות מדברים עליו- יותר מתיחסים לספר הראשון-,הלוחם השליו"
כשלטעמי ספר זה הרבה יותר חשוב ומהנה.
למדתי ממנו על אומץ,התמודדות עם פחדים, קשרים רומנטים והתמדה.- ליפני שהקומות התחתונות מתנקות(צאקרת הבסיס-הכעס,הפחדים
השרדות)אי אפשר להתקדם הלאה.”