“Stalin/ Edvard Radzinsky
הספר הזה על סטאלין, הגיע אליי באנגלית והוא ספר גדול ממדים של כשש-מאות עמודים מודפסים, בפונטים קטנים ולכן לקח לי יותר זמן לקרוא אותו... כמובן שקראתי גם לפני כן על סטאלין, אבל זה מאוד מעניין לקרוא ספר שנכתב במקור ברוסית, על ידי יהודי רוסי ומסתמך על מקורות רבים עם בבליוגרפיה מכובדת... הספר לדעתי כתוב בצורה מרתקת והוא מתעכב על כל חייו של הדיקטאטור, החל מהיותו תלמיד סמינר נוצרי שהפך להיות פעיל מחתרתי נגד הצאר, שבין השאר גם ישב בכלא. ועם זאת חידש לי רדזינסקי בפרטים רבים; למשל עובדת היותו של סטאלין בזמן המחתרת סוכן כפול! או כמו שזה נקרא, סוכן פרובוקטור, שהעביר מידע לאוכראנה (המשטרה החשאית של הצאר). ואיך הצליח לקצור את פירות הניצחון הקומוניסטי לעצמו ולקח אותו מאחרים, כמו לב טרוצקי למשל, המפקד האגדי של הצבא האדום ועוד רבים שתרמו הרבה יותר ממנו. יחסיו המורכבים עם לנין, השתלבותו והשתלטותו האיטית אבל בטוחה על מנגנון המפלגה הקומוניסטית, בעזרת תככים מדהימים! שבהם בשיטה קבועה, שיתף פעולה עם מנהיגים מסוימים, למען הפלתם של אחרים ומאוחר יותר, עשה בדיוק את אותו הדבר לראשונים... כך שבסופו של דבר, הפך להיות למנהיג הבלתי-מעורער והכל-יכול של המפלגה! מרתק היה בעיניי לקרוא שלנין בימיו האחרונים, כבר היה "שבוי" של סטאלין שהצליח עוד בימיו, לנתק אותו מהשלטון! עד כדי כך ש"צוואתו המדינית" שבה המליץ שלא לאפשר לסטאלין להיות מנהיג המפלגה, זכתה להתעלמות כללית... כמובן שזה לא הפריע לשליט להאדיר את זיכרו ולהפוך לסוג של אל, את מי שבימיו האחרונים ממש תיעב אותו! עוד תקופה מרתקת היא מה שנקרא "הטיהורים" של שנות השלושים, שהתחילו - עם רצח קירוב שהיה מנהיג פופולארי מאוד שכנראה נרצח על ידי השליט בגלל שסיכן אותו. רציחתו אבל, נתנה לסטאלין את התירוץ להתחיל בחיסול הגדול של אלפי בכירים וחברי מפלגה ובכך לסלק מהדרך ולחסל תרתי משמע, את כל ותיקי-המפלגה וגם את המפקדים הנערצים של הצבא האדום, כמו טוכאצ'בסקי ויקיר. דור שלם של חברי מפלגה חוסל! כולם הואשמו בהאשמות דמיוניות ומטורפות של ריגול או מרד, בדרך כלל לא היה להן כל קשר למציאות. גם מי שלא הוצא להורג בירייה, נשלח למאסר בסיביר במחנות עבודות-כפיה איומים, שהסיכוי לחזור מהם חי, היה קטן ביותר. סטאלין יצר בכך שלטון שכולו מבוסס על פחד ואימה ושבו לחיי-אדם לא היה כל ערך. מעניינת בספר גם טענתו של רדזינסקי לגבי תחילת המלחמה עם גרמניה הנאצית; (בזמן שהיה ביניהן חוזה אי התקפה שחילק ביניהן את אירופה...) רדזינסקי טוען שסטאלין ערך את צבאו במערך של התקפה ולמעשה תיכנן להתקיף את גרמניה, אלא שהיטלר הבין על ידי מרגליו בדיוק מה קורה ופשוט הקדים אותו... יש כאן גם דגש על העניין היהודי. קודם כל חלק נכבד של הבולשביקים הראשונים היו יהודים ודי אם נזכיר את טרוצקי עצמו קמנייב, זינובייב, קגנוביץ בוכרין ועוד רבים רבים...
רובם כמובן חוסלו בידי הבוס (כך הוא מכנה אותו בספר...) אם כי לא בגלל שהיו יהודים. עוד עניין מרתק הוא הסכנה שנשקפה ליהודי ברה"מ לאחר סיום מלחמת העולם, בסוף ימיו של סטאלין. קודם כל הוא חיסל את מיטב ראשי התרבות היהודיים ובראשם השחקן שלמה מיכאלס, הסופרים פרץ מרקיש, דוד ברגלסון ורבים אחרים אבל ממש בסוף ימיו, החל משפט הרופאים שכידוע כולם היו יהודים והואשמו לפי מיטב המסורת, בהאשמות דמיוניות וגם הוצאו להורג! לפי כל הסימנים עמד להתחיל גל טיהורים חדש שהתרכז בעיקר ביהודים והיה מבוסס על אשתו היהודייה של מולוטוב (המנהיג שבאותו רגע סר חינו) כ"מנהיגת הקשר"... והיו שמועות מבוססות שסטאלין עומד להגלות את כל היהודים לסיביר ואולי בכלל לרצוח את כולם. התחיל גל תעמולה אנטישמי עצום נגד היהודים "הקוסמופוליטיים", שהם בוגדים כביכול בברה"מ. לטענת רדזינסקי זה אמור היה להיות, המבוא לפתיחת מלחמת עולם שלישית, שבה עמד לפתוח סטאלין ובכך להגשים את החלום הקומוניסטי הישן, של השתלטות על כל העולם... היריעה פה קצרה מדי להרחיב בכך, אבל הוא מביא לכך הוכחות שונות. למזלנו כמובן שזה לא קרה בעיקר עקב מותו של סטאלין. לטענתו של רדזינסקי ארבעת המנהיגים הכפופים לסטאלין: בריה, מלנקוב, בולגנין וכרושצוב, ברגע שהבינו שהמנהיג חולה, הם "עזרו" לו למות. בכמה דרכים על ידי הפקרה מכוונת ואולי גם זריקת רעל כלשהי... בכל מקרה אותי הספר ריתק ביותר. נודע לי שהספר תורגם גם לעברית והוא מומלץ ביותר!”