מלחין, גיטריסט, מנצח, סטיריקן, במאי סרטים, איש עסקים, אנתרופולוג חובב: כל אלה והרבה דברים אחרים היה פראנק זאפה בימי חייו. הוא הקדים את זמנו והקדים למות, בגיל 53, מסרטן, לא לפני שהשאיר לנו יצירה מוזיקלית ענקית ומיוחדת במינה.
"הספר האמיתי של פראנק זאפה" הוא ממש לא אוטוביוגרפיה רגילה של מי שעשה, בין השאר, 'כמעט מוזיקת רוק' ו'כמעט מוזיקה מודרנית'. הוא מספר על ילדותו ("בגיל שש ידעתי להכין אבק שריפה"), הוריו ("הסיציליאנים עושים דברים אחרת"), הרגלי אכילה ("פלפל, סגריות וקפה"), התעשרות ("בבת אחת קפצנו מסף רעב לקו העוני"), גייל אשתו ("אשת מדנים מקסימה"), צאצאיו ("איך לגדל ארבעה ילדים משגעים"), מציצות ("הכלאה בין מלצרית לשואב אבק תעשייתי"), ג’אז ("מוזיקת המובטלים"), ועוד, הרבה עוד.
"הספר האמיתי של פראנק זאפה" חושף את האמת מאחורי המוזיקה שלו ("מולקולות אוויר מענטזות"), הגיטרה ("אני לא מסוגל לנגן ולשיר בוזמנית. המוח שלי לא עומד בזה"), בריאות (למה הוא בילה שנה בכסא גלגלים), עצות מועילות ("לקחת כל דבר רע שקורה לנו ולהקצין אותו"), גורל ("בתיכון נקבע שאני מתאים למשרת פקיד-כמורה"), תחביבים ("ג'רי היה מכור לחשמל, וביל אהב לזיין בובות תצוגה"), ולמה יש כל כך הרבה פודלים ומציצות בשירים שלו ("המשכיות מושגית").
בין אם הוא מספר רכילויות עסיסיות מעשרים וחמש שנות סיבובי הופעות וסלבריטיס, או עוסק בנושאים 'כבדים', זאפה גם "רציני כמו סרטן", וגם לא מפסיק להצחיק. אחרי שהוא מסיים עם תעשיית המפורסתמים, הוא פונה לשיפוד פוליטיקאים ופקידי שררה, אנשי חוק וחוקנים, דת ומטיפים, ומאייד קלישאות על סמים, אהבה, מסחרה, עסקים, רפובליקנים, מדיניות חוץ, קומוניזם, ישראלים ופלשתינאים, אופרות וכדורגל איטלקי (ושלל נושאים נוספים). ובין הצחוקים והאבסורדים הגדולים, האמירה של זאפה תמיד חריפה ומדויקת, תמיד בלי שום חארטה והתחסדות, תמיד שפוייה.