“מצא חן בעיני הרעיון של הספר, סופרים פופולרים משנות ה-80 כותבים על הסופרים האהובים עליהם מהדור שלפניהם בספרות העברית. כל סופר כותב על סופר אחד שהכי מדבר אליו. פנחס שדה כותב על ברנר, משה שמיר כותב עם מנדלי מוכר ספרים, בנימין תמוז כותב על חיים נחמן ביאליק, יצחק אורפז כותב על אורי ניסן גנסין, אהרן מגד כותב על דבורה בארון, אהוד בן עזר כותב על אביגדור המאירי, משה בן שאול כותב על יהודה בורלא.

הסופרים כותבים כ15-20ע"מ כל אחד על הסופר האהוב עליהם. הרעיון נחמד הביצוע לטעמי פחות. ציפיתי לקצת יותר כתיבה אישית של כל סופר על היחסים המיוחדים שהיו לו עם הסופר שבחר שהרי זה הסופר האהוב עליו ומה שאנו מקבלים הוא בעצם ביקורת ספרותית על יצירתו של הסופר הנבחר כמו באחרון ספרי הביקורות הספרותיות. מי שלא מעורה בכתיבה הספרותית של אותם סופרים וקרא את הספרים עליהם הסופרים בחרו לכתוב ימצא עצמו משתעמם קלות.

מה שכן אהבתי בספר הוא לנסות לנתח את יכולת הכתיבה והסגנון של הסופרים הכותבים ופחות את מושא כתיבתם. במיוחד אהבתי את הפרקים שכתבו בנימין תמוז ואהרן מגד.
לסיכום זוהי ביקורת ספרותית על סופרים שנכתבה בידי סופרים, למי שיש רקע עמוק על הסופרים שהסופרים כתבו עליהם יהנה מאוד מהספר.
העורך ישראל אלירז (1936-2016) היה סופר, מחזאי, משורר ואיש אקדמיה. הוא החל את דרכו הספרותית כמשורר ולאחר כמה שנים עבר לכתוב במשך שנים ארוכות יצירות לתיאטרון. בשנות ה-80 של המאה הקודמת החל להתרכז בכתיבת שירה בלבד. אישית אני מאוד מחבב את שירתו וכך גם הגעתי לספר הזה.”