דייטין, עיירה קטנה ורדומה בטנסי, אירחה בקיץ 1925 את אחת הדרמות הגדולות של המאה: משפט סקופס והוויכוח על המדע, דת ומיקומם בחינוך הציבורי. ההליך המשפטי, שכונה " משפט המאה", לא רק שהפנה את אור הזרקורים לעבר דייטון, אלא גם היווה תמצית של המאבק המתמשך בארה"ב בין החירות האישית לבין השלטון הרוב. בספר סמכותי ומרתק זה, בוחן אדוארד ג'. לרסון את פניו הרבות של משפט סקופס, ומראה כיצד המורשת של משפט זה חצתה קווים דתיים, תרבותיים, חינוכיים ופוליטיים. ההליך, שכונה גם משפט הקופים, היה יוזמה של האגודה האמריקאית לחירות האזרח, שנועד לקרוא תיגר על חוק מעורר מחלוקת שהתקבל בטנסי, האוסר את לימודי האבולוציה האנושית בבתי הספר ציבוריים. החקיקה בטנסי היוותה ניצחון משמעותי ראשון של המסע הנרחב שנוהל ברחבי ארה"ב כנגד הדארווינזים, מסע שהחל בשנות ה-20 ביוזמתם של פונדמנטליסטים פרוטסטנטים, ובהנהגתו של הפוליטיקאי והנואם הנודע וויליאם ג'נינגס ברייאן. לבקשת האגודה האמריקאית לחירויות האזרח הסכים מורה בשם ג'ון סקופס לקרוא דארו, התייצב לקרוא תיגר על החוק, והתוצאה היתה משפט בעל מימדים מיתיים. בריאן הצטרף לתביעה, והפרקליט הפלילי הנודע ביותר באותם ימים, קלארנס דארו, התייצב לצד ההגנה ? בדו קרב משפטי דרמתי שריתק את הציבור ואת אמצעי התקשורת, ושימש השראה לכתיבת המחזה הקלאסי משפט הקופים (inherit the wind). משפט סקופס היווה אבן דרך בדיון הציבורי אודות מדע ודת. מלבד היותו סמל המייצג את ההתנגשות החזיתית בין תומכי תורת האבולוציה לבין המאמינים בבריאה, סייע משפט בעיצוב התפתחות הדת בארה"ב, כמו גם בפרשנות לחוקה האמריקאית, ושימש תקדים למאבקים משפטיים ופוליטיים מאוחרים יותר. תוך שימוש בחומר ארכיוני חדש מהתביעה ומההגנה, יחד עם הניתוח המשפטי וההיסטורי החד של לרסון, קיץ לאלים מועמד להפוך ליצירה קלאסית ולבן דרך בחקר ההיסטוריה האמריקאית. זוכה פרס פוליצר