“האיליאדה היא פואמה אפית המתארת את מלחמת יוון וטרויה המיתולוגית ומיוחסת להוֹמֶרוס, המשורר היווני העיוור בן המאה השמינית לפני הספירה. הפואמה קרויה כך שכן שמה של טרויה ביוונית עתיקה הינו אִילִיוֹן (Ilion). מלחמת יוון וטרויה פורצת בעקבות חטיפתה של הלנה, היפה בנשים, מספארטה על ידי פאריס, מבניו של פריאמוס מלך טרויה. בעקבות החטיפה מתארגן חיל-משלוח יווני המפליג לחופי טרויה ומטיל מצור על העיר. היצירה מתארת מספר ימי קרבות דרמתיים בשנה העשירית והאחרונה של המלחמה.

עלילת האיליאדה נפתחת בריב הפורץ בין אָגָמֶמְנון, מפקד חיל-המשלוח היווני, לבין אכילס, הלוחם היווני האגדי. אכילס זועם על כי אגממנון גזל ממנו שבוית-חרב יפהפייה, מחליט שלא להילחם עוד לצד היוונים, וקורא לאלים להעניש את אגממנון ואת הצבא היווני על העוול שנעשה לו. אימו של אכילס, תטיס (נמפת-ים בת טיטאנים) משכנעת את זאוס מלך האלים להיענות לקריאה ובעקבות כך צבא טרויה, בהנהגתו של הֶקטוֹר מצביאו, מכה ביוונים. ואולם, לאחר שהקטור הורג את פֶטרוֹקְלוס אהוב-נפשו של אכילס, חוזר הגיבור היווני למערכה נחוש לנקום את מות חברו.

האיליאדה אינה יצירה קלה לקריאה. רבים מפרקיה מתארים קרבות פנים-אל-פנים אכזריים ועקובים מדם בין הלוחמים, הרכובים על מרכבות ברזל רתומות לסוסים ומצוידים במגנים, חניתות וחרבות. תבנית תיאורם של הקרבות קבועה למדי: הומרוס מתאר בפירוט מצמרר היכן החנית או החרב חדרה, היכן היא יצאה ואיזה נזק היא גרמה לאיברי הגוף של הנפגע. (למי שראה את סרטי kill Bill הבלתי-נשכחים של טרנטינו – דמיינו לעצמכם סצנות מן האכזריות ביותר בסרטים אלו פרושות על פני מאות עמודים...) תיאורים קשים אלו מסתיימים כמעט תמיד במשפט …and darkness veiled his eyes"" המסכם את גורלו המר של המובס בקרב.

היוונים הקדמונים בראו את אילי האולימפוס שלהם בצלמם ובדמותם: גחמניים ותחמנים. שלא כמו ביהדות, אין פער בל-יגושר בין האלוהות היוונית לבין בני-התמותה: חלק מן הלוחמים הינם בני אלים (כך למשל אכילס הוא כאמור בנה של Thesis, נימפת-ים בת טיטאנים, ושל פלאוס – מלך בן-אנוש) ובנוח עליהם הרוח הם אף מסוגלים לפצוע חלק מן האלים. למעשה, מבחינה מוסרית האלים נחותים מבני האדם (כך, לטעמי). בני האדם עלולים לאבד את חייהם במלחמה, בעוד האלים בני האלמוות מושכים בחוטים ומתבוננים בהתרחשויות מלמעלה בעניין רב; נדמה שהומרוס כמעט רומז לנו כי מנקודת המבט של האלים יש בייסורים שחווים בני האדם גם מימד של שעשוע. כך למשל אומר זאוס המתרווח לו בנקודת תצפית נוחה טרם שפורץ קרב דמים בין שני המחנות:
"Men on both sides may perish, still they are near my heart. And yet, by heaven, here I stay, at ease upon a ridge. I'll have an ample view here."

האם כיום, בחלוף כמעט 3000 שנים, בני האדם אכזריים פחות? נראה שלא. האכזריות האנושית בכלל, ואכזריות קרבות המלחמה בפרט, לא פחתו. אלא, שהיום המלחמות הן יותר אנונימיות: רוב הלוחמים אינם רואים את החללים שהפילו ולעתים כלל אינם מודעים לקיומם. בקרבות של היוונים הקדמונים, לעומת זאת, הכול היה "אישי". לעתים נדירות, מפגש אישי כזה הוליד נס אנושי קטן. כך למשל קרה כאשר Diomedes, אחד מגיבורי החייל היווניים ו-Hippolochus הטרויאני משוחחים בעודם עומדים על סף דו-קרב. כאשר מתגלה ל-Diomedes כי יש יחסי ידידות בין משפחותיהם, הוא אומר ליריבו הטרויאני כך:
"So let us keep from one another's weapons in the spear-fights of this war. Trojans a-plenty will be left for me…many Achaeans [the name by which Homer referred to ancient Greeks] will be left for you to bring down if you can"

האיליאדה משקפת תמונה עגומה בנוגע ליחס לנשים בחברה היוונית הקדומה, בה נשים שבויות היו כמטבע עובר לסוחר. לדוגמא, כאשר אכילס מארגן תחרות היאבקות בקרב החיילים היוונים, הפרס למנצח הוא חצובה (tripod) ששווייה שנים-עשר שוורים ואילו הפרס למפסיד הוא אישה מיומנת במלאכות, אשר שוויה ארבעה שוורים:

"a woman versatile at crafts, whose value was four oxen"

האיליאדה היא לטעמי יצירה מרתקת גם אחרי כמעט 3000 שנה והיא קריאת-חובה למתעניינים בתרבות ובמיתולוגיה של יוון העתיקה. לכל השאר היא מומלצת פחות שכן, כאמור, מדובר בטקסט תובעני הן מבחינה סגנונית והן מבחינה תוכנית.

-------------

קראתי את הגרסא האנגלית (המשובחת) בתרגומו של רוברט פיצ'גרלד כך שאיני יכול לחוות דעה לגבי התרגום העברי.”