“"הספר האדום הקטן של התלמידים בא לפקוח את עיניכם לראות את המזימה הנרקמת סביבכם, ולעורר אתכם למשימה הגדולה של מאבק על מעמדכם כשותפים שווי זכויות במערכת החינוך"
מה באמת לומדים ילדים בבית הספר? לא חשבון, לא ספרות ולא היסטוריה. הם לומדים להיות אזרחים ציתנים, משמרי הסדר החברתי הקיים. את זאת ועוד מלמד אותנו הספר הקטן אך החשוב הזה. הוא יצא ב-1969 בקופנהגן ותורגם לעבריתע"י יעקב לורך בשנת 1979, והוא רלוונטי היום יותר מתמיד. הספר אינו מיועד לאנשי האקדמיה או לאנשי החינוך, על אף שהם ימצאו אותו מעניין ומעשיר ואולי אף ישנו את דרכיהם בעקבות הקריאה בו, כמוני. הספר נכתב אל בני הנוער, הלכודים במערכת החינוק (כן, זו לא טעות- חינוק) ומספר להם בגובה העיניים, לא בהתייפיפות ולא בהתנשאות, מה עושה להם בית הספר. "הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות" כתב מרטין בובר, "וזו מאבדת וחוזרת ומאבדת". על פי הספר האדום הקטן של התלמידים, האנושות מאבדת את הסיכוי הנצחי לאושר באופן אקטיבי על ידי דיכוי רוח החירות, היצירתיות ושאיפת הדעת של בני הנוער- בבית הספר.”