גּוֹל עַל­ ה' דַּרְכֶּךָ
תהילים לז, ה
כמאה שנים עברו מאז החלו אנשי היישוב לכַדְרֵר על פני מגרשי הארץ הקדושה עד לזמן הזה ובשעה טובה המועד הגיע כמו רגעי שיא אחרים (מעטים, יש לומר) בתולדות הכדורגל הישראלי: עלייתה על המגרש של אנתולוגיית כדורגל. זהו רגע מיוחד עבור השירה העברית שנראה שעתה יותר מִתמיד פתוחה למשחקי צירופים לא שגרתיים, כעין זה שבין כדורגל לשירה.
קורה פנימית בעריכת גלעד מאירי היא אנתולוגיית שירי הכדורגל הראשונה בישראל.
באנתולוגיה 38 משוררים ומתרגמים ו־49 שירים, חלקם מחזורים. כמו־כן מוצגות בספר תשע עבודות אמנות של שמונה אמנים ישראלים. יש בה עשרים ושבעה משוררים מישראל, ותיקים כצעירים . ברוח הגלובליזציה נבחרת המשוררים כוללת חיזוק זר מן הליגות הבכירות של משוררי העולם: חתן פרס נובל שיימוס היני, פול דורקן (אירלנד), צ'רלס בוקובסקי, כריסטופר מריל (ארצות־הברית), אדוניס (סוריה), אווה ליפסקה (פולין), יי שא (סין) וזולטאן יקלי (הונגריה).
מפתיע לראות עד כמה פופולרי הכדורגל, ובכל זאת כמה מעטים המשוררים הכותבים עליו. אך ברגע שפרצו המשוררים וחצו את הקווים הספרותיים מהמועדון האקסקלוסיבי של השירה הלירית המובהקת אל עבר המועדון השכונתי של שירת כדורגל - התוצאות מקוריות ומרגשות. בעצם, אין על מה להלין; בסופו של דבר, הכדורגל הוא הספורט המיוצג ביותר בשירה העברית.
שירו של נתן אלתרמן (1936) המובא כאן הוא כנראה שיר הכדורגל העברי הראשון והוא מתאר, איך לא, פיצוץ משחק. עם זאת, למרות שזהו שיר מוקדם נראה שרוב שירי הכדורגל בישראל נכתבו בעשר השנים האחרונות. זה אולי מלמדנו על ניסיונות בעיטה יותר נועזים ומסובבים של משוררים עכשוויים מעל חומות השירה העברית המסורתית. אולי זהו שיקוף עמוק הנוגע לשינוי בזהות של המשורר הישראלי ובתרבות הישראלית בכלל.
האנתולוגיה מחולקת לשערים, כמו באצטדיון, אלא שכאן אין יציע מנויים: כולם שווים. תרגום האנתולוגיה לשפת השערים מחדד את הבחירות האמנותיות של המשוררים. רובם העדיפו לעסוק בכדורגל במספר מצומצם של הקשרים, למשל, אקסטזה (שער ראשון), משפחה (שער שני), זיכרונות ילדות (שער שלישי), וכדומה.
לצד העורך סייעו רוני סומק, כיועץ האמנותי של הספר; ואבי סבח, אוצר האנתולוגיה.