1


"כל הרווקות, נא להתקרב אל מרכז האולם. הכלה תזרוק עכשיו את הזר!"


מבטה של סופי גרואבלה קפץ מקצות אצבעותיה, היא הרימה לאט את כוסה לעבר הדי-ג'י המזדקן ואחר אל הנשים שתפסו עמדה במרכז אולם הריקודים של סידני. שמלתה הירוקה כברקת רשרשה מעט כשהזדקפה בכיסאה והניחה את ידיה בחיקה בנחישות.


אה-אה. אין סיכוי. היא שמחה שחברתה מצאה את הגבר הנכון. וונדי ונוח נראו מושלמים ביחד, במיוחד עכשיו, כשנשק לשפתיה של אשתו. וונדי זרקה את זר הכלה הלבן כשלג מידיה לעבר קהל החצאיות הנרגשות. אבל למרבה הצער, ככל שזה נוגע לסופי, עצם העובדה שבכלל הופיעה היום, הצביעה על מאמץ מצדה.


כמעט כל הנוכחים ידעו שנזרקה לפני שלושה חודשים ללא גינונים. התרופה לכך היו זלילות ליליות של כל מה שמזכיר שוקולד ומחזורים של קומדיות בדי-וי-די, שסופיהן השמחים גרמו לה להיות עוד יותר עגמומית. היא עלתה חמישה קילו – רק מתחת לעיניה.


ההשפלה שחוותה כשנזרקה לטובת בחורה צעירה, רזה ומושכת ממנה, איבדה בהדרגה מעוקצה. היא כבר לא ראתה את עצמה כמאוהבת בטד, תודה לאל. מכל מקום, כיוון שהייתה בחורה צנועה ולא ממש אסרטיבית, המכה להערכתה העצמית הייתה איומה. הרעיון שאי פעם תתאהב שוב, או גרוע מכך, תנסה לתפוס זר כלה, גרם לה בחילה.


קולו המתקתק של הדי-ג'י הדהד ברחבי האולם המקושט בבדים משובחים ובפמוטים מהבהבים רבי קנים. "הזדמנות אחרונה, גבירותיי. מי תתפוס את הזר? מי הבאה בתור?"


סופי נאנחה. האם האושר שוונדי ונוח חלקו היום יהיה אי פעם מנת חלקה? האם תעז להיפתח ולסכן שוב את לבה? אף שכאב לה להודות בכך, ככל שעבר זמן רב יותר, כך קטנה אמונתה. ואלוהים יודע שטקס ראוותני ותעודת נישואים אינם ערובה לאושר ועושר.


בעוד סופי מהרהרת, חצתה דמות גברית את שדה ראייתה. לבה החמיץ פעימה, ולרגע מסוחרר אחד התפוגגה תחושת הבחילה מבטנה.


נאה באופן מסוכן כמו 007, נעצר כמה צעדים לימינה וקדימה ממנה. ז'אקט הטוקסידו, שהדגיש את רוחב כתפיו, זע כששלף טלפון נייד מכיס החזה. פרופיל רציני, רגליים ארוכות ניצבות בפיסוק. הוא בדק את שעונו, נד בראשו, ולאחר כמה מילים בלתי מפוענחות לתוך המכשיר, סיים את השיחה.


שיחה עסקית? מוזר ביום שבת בערב. סופי סקרה את החדר. בת זוגו וודאי נמצאת בין ההמון המזדקף. מפני שלבחורים כאלה, בטוחים בעצמם וסקסיים יש תמיד בת זוג – ולא מהסוג המרופד ושבור הלב שהיא נמנתה עמו.


סופי דחפה הצדה את כוסה.


למען האמת, הגיע הזמן שתלך.


כשלקחה את שוקולד הלבבות האחרון ושמה בתיקה, עלתה קריאה קולקטיבית עד התקרה ומשהו בהיר וריחני נחת בחיקה. היא הביטה מטה והשתנקה.


איך הגיע הזר של וונדי כל הדרך עד הנה? וחשוב מכך – הו אלוהים – איפה תוכל להתחבא?


כשכול העיניים קדחו בגבה, סופי נבלה בכיסאה והקהל שרק. "זריקה מצוינת, וונדי! בואו נמחא כפיים לגברת הקטנה והביישנית שמאחור."


תחת מטר מחיאות הכפיים הסוערות, חייכה סופי חיוך רועד. היא אפילו נופפה מעט בידה. כשההצגה נגמרה לבסוף, וזוגות שבו להתאחד, חברותיה, פני ניולי וקייט טיגרס, מיהרו אליה.


מעל למחשוף נדיב של שמלה כסופה ומנצנצת, עיקמה פני את אפה. "אני לא מבינה את זה. למה שתרצי לתפוס את הזר?"


קייט טפחה קלות על זרועה של פני. "אל תהיי רעה."


פני נרתעה ושפשפה את המקום. "אני רק התכוונתי שהיא רווקה כרגע. זה קצת בזבוז."


מאז שנות התיכון, הייתה ידועה פני בשערה הבלונדיני, בחזה השופע ובחוסר הטקט שלה. מכל מקום...


סופי התנשמה. "את צודקת. יש לי הכי פחות סיכוי להיות הבאה שתתחתן."


קייט התיישבה ולחצה את ידה של סופי. "את תחזרי למשחק, סופי. את תמצאי את הנפש התאומה שלך. גבר שכל כך יתאים לך שממש יהיה התאום שלך."


סופי חייכה חיוך מזלזל. "אפשר לארגן לי תאום בלי המשקל העודף ושער הקש שלי?"


עדיף מישהו חסון ומבריק.


מאחורי כתפה של קייט, סופי הביטה ב-007 מזעיף פנים אל הקהל כששילב זרועות מרשימות על חזה מרשים לא פחות. סופי קימטה את מצחה אף היא. איפה בת הזוג שלו?


קייט, ספרית מיומנת, הסיטה תלתל סורר שברח מתסרוקתה של סופי. "רק שתדעי, תלתלי הקפוצ'ינו שלך נהדרים. ואם תורידי אפילו סנטימטר, יהיה לך עסק איתי," נזפה בה ברוך. "את צריכה לנפנף במה שיש לך, לא להסתיר את זה כל הזמן."


פני משכה בכתפיה בהסכמה. "וכשהבגדים שלך שוב יעלו עליך..." פני עשתה כמיטב יכולתה להציע לה מבט משתתף. "טוב, תמיד היית יפה למדיי, באמת."


קייט שיפדה את פני במבטה בדיוק כשהמוזיקה התחילה שוב ובני זוגן – אחים שפגשו כמה חודשים לפני כן – הגיעו כדי לסחוף את השתיים לריקוד רומנטי לחי אל לחי.


סופי כרסמה את שפתה התחתונה, מסרבת להיכנע לדמעות שנקוו בזוויות עיניה. לקייט היו כוונות טובות, אבל סופי לא הייתה מעוניינת ברחמיה. ולמען האמת, היא כבר טבעה ברחמיה שלה.


כן, לאחרונה צלעה ממערכת היחסים הארוכה היחידה שהייתה לה. לא, היא לא הייתה מיס עולם. האמת היא שאולי לעולם לא תמצא אהבת אמת, את הגבר שיסחף אותה מעל לרגליה. אנשים רבים לא מוצאים. אולי, במקום פעמוני החתונה המסורתיים, היא צריכה להקשיב למוזיקה שלה.


ולעזאזל, אולי זה לא כל כך נורא. עכשיו כשהיא מביטה לאחור, היא יכולה לראות שסופי שהייתה עם טד היא חיקוי חיוור לאישה שהייתה רוצה להיות. היא הייתה צל. נספחת, שתמיד הנהנה ואף פעם לא עשתה גלים. סיפור חייה, באמת.


אבל לא עוד. החל ברגע זה תאמר תמיד את אשר על לבה. הדבר האחרון שהיא צריכה זה בעל שיגביל אותה ויחליט עבורה, לא?


בפרץ אדרנלין סופי קמה ממקומה. היא גמרה לדאוג בקשר למה שאנשים אחרים חושבים – במיוחד פני ניולי.


היא לא הספיקה לצעוד שני צעדים לעבר היציאה לפני שיד על מרפקה החזירה אותה לאחור. היא סובבה את ראשה ובטנה התהפכה למראה עיני היהלומים הכחולות שחייכו אליה.


הגבר עם הטלפון הנייד, והכתפיים והחזה, שם את הזר בידיה. "הפלת את זה."


כשספגה את חום אצבעותיו הלופתות אותה, קולו העמוק – תערובת של פלדה ופרוות צובל עשירה – הדהד בתוכה. כשמבטו החליק אל פיה, הארץ נעה תחת רגליה והחדר פצח בסחרור איטי.


תודה לאל, שלפני שסופי הצליחה לעשות מעצמה טיפשה גמורה, מוחה החליט לחזור לפעולה.


הוא ראה את הפרחים נופלים מחיקה כשנעמדה. הוא בסך הכול נהג כג'נטלמן ובא לעזרתה.


סופי חילצה חיוך לא אפקטיבי והחזירה לו את הזר. "תשמור אותו אתה. בשביל החברה שלך." או אשתך.


"אני פנוי." הוא לקח את הזר והניח אותו על השולחן. "למען האמת, תהיתי אם את אוהבת את הריקוד הזה."


סופי מצמצה ושלחה מבט זהיר סביב החדר. הגבר הזה ממש לא בליגה שלה. היתכן שזו בדיחה? אך כששבה ופגשה במבטו, המודעות המינית שהתחילה במגעו החלה להתפשט בעורקיה כמו שמנת סמיכה וחמימה.


לכודה במבטו, הרימה כתף אחת ושמטה אותה. "בדיוק עמדתי ללכת."


הוא אחז בידה וכרך את זרועו סביב כתפיה כשהוביל אותה משם. "אם כך יש לי מזל שתפסתי אותך בזמן."


רק כאשר הגיעו למרכז רחבת הריקודים הכניס אותה למעגל זרועותיו החסונות. ללא מילה נוספת הניח כף יד רחבה על גבה והחל לרקוד.


מודעת לתנועת כפות רגליה, כאילו היא מתוכנתת לעקוב אחריו, הניחה לעצמה לנוח כנגד המישורים שמתחת לחולצתו האלגנטית ולשאוף את ניחוחו הרענן והלוהט. כשאגודלו התחכך בכף ידה, נשכה את שפתה וזרדים יבשים התפצפצו בשולי בטנה.


עיניה נעצמו.


אל תתרגשי. זה רק ריקוד.


קולו העמוק הלם ליד אוזנה. "השמלה שלך נהדרת."


לחיה נחה על חזהו והיא נמסה עוד קצת. "עבר זמן מאז הפעם האחרונה שלבשתי אותה." היא הדחיקה תמונה של ענק ירוק מסטן מרוח על אחוריה.


אך הוא אהב את שמלתה. האם מזלה השתנה? עד כדי כך? היא הייתה בטוחה שלא נפגשו לפני כן. האם נוח הזכיר אי פעם את הגבר הזה? עמית מהבנק, אולי?


ומדוע היא שואלת את עצמה את השאלות הללו? היא בדרך להיגמל מגברים.


לפחות זה מה שזכרה שחשבה לעצמה...


בן זוגה לריקוד החל לטוות עמה שיחה. "עניבה שחורה היא לא קוד לבוש מחייב עבור רוב האנשים."


אולי לא. עדיין... "הטוקסידו הזה לא נראה כל כך לא במקום עליך."


"הוא יוצא לא מעט. כבר מזמן שהוא לא ראה חתונה. זה היה יום נחמד, הטקס בכנסייה והנאומים" – הוא סובב אותה בתנועה חיננית – "ואלס הכלה."


כן – מושלם לחלוטין. עד לרולס רויס השכורה. היא סקרה את רחבת הריקודים העטופה בשפע קשתות משי, אורות מנצנצים ומוזיקה רכה. "הוא בטח עלה הון."


"אני בטוח שנוח חושב שהוא שווה כל גרוש."


"גם וונדי. כששני זוגות ההורים הלכו לעולמם, היא ונוח כיסו את כל ההוצאות בעצמם. רק שמלת המעצבים של וונדי עלתה הון."


הוא הנמיך את קולו. "את נשמעת לא משוכנעת. את לא חושבת שיום מסורתי עם כל התוספות שווה את ההוצאה?"


היא לחצה את שפתיה זו לזו. "אין זה מתפקידי לשפוט. זה לא היום שלי."


"ואם זה היה היום שלך?"


היא החניקה אנחה כיוון שהייתה רוצה להיות נלהבת יותר בשביל הזוג הראוי. לפני כמה רגעים נשבעה לעצמה להרים את עצמה מהבור העלוב שלה. אפילו שזכתה במפתיע בתשומת לבו של גבר מסתורי ובריקוד נפלא, יש לה עוד דרך ארוכה.


היא נדה בראשה. "אני לא הבן אדם הנכון לשאול אותו שאלות כאלו כרגע."


"בגלל מה שהחברה הבלתי מתחשבת שלך אמרה לפני כמה רגעים?"


כשמילותיו חדרו אליה, בטנה התהפכה. היא חיפשה את העיניים הכחולות המהפנטות. האם הבינה אותו נכון? כאב לה אפילו לומר זאת. "שמעת את השיחה הזו?"


גבה כהה אחת הקשיתה. "שמעתי מספיק."


כשהבגדים שלך שוב יעלו עליך... יפה למדיי, באמת.


גרונה התכווץ כשעלתה בו ההשפלה ולחייה בערו בפעם השנייה הלילה. היא נרתעה ודמיינה את הל' נצרבת על מצחה. "בגלל זה הזמנת אותי לרקוד? ריחמת עלי?"


שפתו התחתונה בלטה מעט. "בהתחלה. עד שהסתכלתי יותר מקרוב."


היא מצמצה. האם זו מחמאה נוספת? האם החום שדמיינה, שעובר ביניהם, אמתי?


"ועכשיו?" שאלה.


היד שעל גבה הזיזה אותה קרוב יותר. "עניתי לשאלה שלך. הגיע זמן שתעני על שלי. איך את מדמיינת את יום החתונה המושלם שלך?"


הוא החזיק אותה במבטו, מתריס כנגדה שלא תענה – ולעזאזל – היא ויתרה. אך לא באופן הצייתני שנהגה בעבר. היא אולי מרגישה כמו בחלום בין זרועותיו של הגבר הזה, אך היא לא יכולה לשכוח שרחמים הם שהביאו אותה עד הלום. את סופי, חסרת המזל, פרח הקיר המרושל. כל כך נמאס לה לראות את עצמה כך, לדאוג כיצד היא נראית ומה אנשים חושבים – גם חתיכים בעלי כוונות טובות.


האם היא רוצה חתונה מסורתית?


היא מצאה את כוחה הפנימי, הגביהה את סנטרה ואמרה את שחשבה. "עד היום הייתי אומרת שאני רוצה חתונה גדולה, עם עוגה גדולה וחשבון ענקי."


עיניו אורו. "מה השתנה?"


היא הרשתה לעצמה לחייך. "עמוק בפנים תמיד רציתי חתונה על חוף הים. מסיבה עם מתאבנים ורגליים יחפות שחופרות בחול הקריר. אם אני אתחתן אי פעם," הבהירה.


"בטוח שאת רוצה בעל, משפחה, לא?"


מודעת היטב לגופו החסון שנע בקצב מפתה כנגד גופה, ניסתה להעריך את התעניינותו הסקרנית ונענתה לאתגר. "זה כל כך מוזר שאישה מוכנה להודות שאולי היא לא רואה את עצמה מתחתנת?"


הוא הסתובב איתה. "האמת, כן. בדרך כלל הגברים ולא הנשים הם שבורחים מהחופה."


"אתה מבסס את זה על נטיותיך האישיות?"


האם הוא טיפוס הפלייבוי? אם להודות על האמת, היה לו כל מה שדרוש.


לסתו זעה. "למען האמת, יש לי תוכניות לחתונה בעתיד הקרוב – כולל העוגה הגדולה והחשבון הענק."


בסדר, עכשיו היא מבולבלת. "אתה פנוי אבל מתחתן בקרוב?"


"יש לי רשימת דרישות. אני רק צריך למצוא את האישה שתתאים להן."


היא פלטה צחוק. "רשימה? אתה בודק אותה פעמיים? אני מתכוונת, אתה צוחק, נכון?"


מבטו הרציני אמר שלא. "בכל יום אני מתמודד עם זוגות אומללים שהתחתנו בלי לחשוב מספיק על התאמה ארוכת טווח. אני ניסחתי את הרשימה לפני כמה שנים בשביל לקוח שלא היה לו מושג, כדי לעזור לו להגן על עצמו מפני טעויות עתידיות."


אם מדברים על גבולות! היא כמעט ריחמה על כלתו העתידית. איזה מין בן אדם חושב שזה הכרחי להפעיל כזו שליטה חסרת רגש על משהו כמו התאהבות? "מה אתה? איזה סוג של מטפל?"


"עורך דין לענייני גירושים."


"עורך דין לענייני גירושים עם רשימה?" הבעתו הייתה מתנשאת לולא הייתה כל כך מקסימה. היא החליטה להעמיד אותו על מקומו. "אני לא חושבת ששמעתי על משהו פחות רומנטי."


"תנסי אנשים כועסים שרבים על רכוש, שמשתמשים בילדים כבנשק. אהבה אימפולסיבית, נישואים חפוזים – פעמים רבות הופכים לתסכול, לחרטה, ולפעמים אפילו לשנאה."


היא חשבה על כך והחליטה. היא אולי מרגישה מותשת במיוחד אחרי המקרה עם טד, ולמען האמת מתקשה מאוד להאמין בלבבות ובפרפרים, ובכל זאת... "מצטערת, אבל אם הייתי יכולה הייתי בוחרת בהתאהבות פרועה על פני רשימה, בכל יום."


לסתו המרובעת התקשחה ומבטו נותר לבהות מעל לראשי האנשים באולם. "אם כך, את צודקת. את לא צריכה להתחתן."


היא נעצרה.


לא איתך, בכל מקרה.


לאחר שהכפילה את הגנותיה כנגד הלהט שהקרין אליה גופו, הציגה אבחנה נוספת. "אתה תצטרך למצוא מישהי מאוד מיוחדת שתסכים ללכת עם הרשימה שלך."


מבטו השאנן שב באחת אל שפתיה. "אה, אבל למצוא מישהי מיוחדת זה כל הסיפור."


כשניסתה לשכוח את חילוקי הדעות ביניהם, נדמה היה לה שירכיו נצמדות אליה יותר, והניצוצות שבבטנה קפצו גבוה יותר. סופי שמטה את סנטרה ועיניה נעצמו כנגד התענוג הבלתי מחייב והייאוש הגואה.


האם היא בכלל צריכה לנסות לכבד את השקפתו הצינית של הגבר הזה? בדרך כלל נימוס ו'מה שמקובל' היו מנצחים, אבל כשהזר נפל בחיקה הלילה משהו השתנה. היא הפכה דף, גבהה מעט, השתחררה, ועכשיו, לא משנה מה יהיה, היא לא יכולה לחזור להיות עכבר. היא פשוט לא יכולה לעשות מה שמכתיבים כללי הנימוס ולהניח לזה.


כשמבטה פגש שוב את שלו, הוא לא נראה מופתע כלל.


"אז, אם תתאהב עד מעל לראש," אמרה, "אבל יהיו לה, נגיד, שלוש פסילות ברשימה שלך, תזרוק אותה מהדלת?"


"פרידה מסודרת תהיה הדרך המועדפת. היחסים פשוט לא יחזיקו הרבה זמן מעמד."


לה ולטד היה הרבה מן המשותף. הוריה התחילו את דרכם מתחומי עניין משותפים. עכשיו הם בקושי מדברים. מצד שני, לסבים שלה לא היה שום דבר במשותף, אבל הם עדיין מביטים זה בזה במבט טיפשי ומחזיקים ידיים כשהם הולכים ברחוב.


תחומי עניין משותפים. אין תחומי עניין משותפים. ההיגיון של האיש הזה לקוי והיא עומדת לומר לו זאת.


היא הביטה הישר לעיניו. "אני חושבת שלמצוא את הבן אדם המתאים זה יותר עניין של מזל מאשר של תכנון."


בד שחור ופריך זע תחת אצבעותיה כשגלגל אחורנית כתף אחת. "את בעלת זכות."


היא לחצה את שפתיה זו לזו. לא, היא לא תשאל. היא תישוך את לשונה לפני שתיתן לו את הסיפוק.


היא חשקה את שיניה, אבל השאלה נמלטה בכל מקרה. "מה הדבר הראשון ברשימה שלך?"


הוא שיפד אותה במבט גלוי ומזלזל. "מישהי שלא תתווכח."


סוף פסוק. לא משנה אם הוא חומר לנישואים או לא, אין ספק שהוא לא בא לה טוב. למה להאריך את הסבל? היא תקל על שניהם.


לאחר שהתירה את עצמה, פסעה אחורנית והתאמצה לשמור על שלווה. "נראה לי שהזמנת לרקוד את הבחורה הלא נכונה."


ראשו הזדקף. "למה? מפני שיש לנו רעיונות מנוגדים לגבי האופן שבו זוגות צריכים להיפגש, לחזר, ואז לחגוג את האיחוד שלהם – למען האמת, לגבי כל דבר שאמור להבטיח יחסים שימשכו כל החיים?"


מגוחך. היא מכירה אותו בקושי עשר דקות, אך לבה הטיפשי התכווץ כשנדה בראשה.


חיוך עיקל את זווית פיו כשגירד את רקתו. "הבעיה היא, שנהניתי מהריקוד שלנו." כשפסע אל החלל שהפריד ביניהם, גופה הגיב בגל חמים של רעידת ברכיים. "אבל זה היה רק ריקוד. לא התחלה של רומן. בלי לבבות שבורים. לא קרה כלום."


סופי שיחררה לבסוף את האוויר שצרב בריאותיה. היא הלכה על חבל דק כל הלילה, ואף שרעיון הרשימה שלו עצבן אותה, היא לא צריכה לזרוק את המגבת. זה העסק שלו, לא שלה. הסופי החדשה והאסרטיבית נזקקה לזמן כדי להתארגן על עצמה.


הבעתו התרככה כשהושיט לה את ידו. "הפסקת אש?"


היא נכנעה לחיוכו. "בטח. למה לא?"


היא דמיינה את ידו מחזיקה את שלה רגע אחד נוסף מהנחוץ לפני שחזו התנפח והוא החווה לכיוון הדלת שמאחוריה.


"אני צריך קצת אוויר. מוכנה להצטרף אלי על המרפסת?" פיו התחייך. "זו הצעה אפלטונית לחלוטין, כמובן."


סופי היססה ואז ראתה את ההומור הניבט מעיניו.


האם עליה להצטרף אליו על המרפסת? היא לעולם לא תהיה מושפעת מרשימתו. הוא לא יכול לכפות עליה גבולות. אבל, חוץ מהמוזרויות שלו, חברתו של הגבר הזה הייתה מעוררת יותר משל כל גבר אחר שפגשה מימיה. אם לו אין משהו יותר טוב לעשות, אלוהים יודע שגם לה אין. ואחרי כמה רגעים לוהטים אוויר צח יתקבל בברכה. שידור חוזר של דייט החתונה יכול לחכות.


הם עלו שלוש מדרגות ולאחר שפסעו מבעד לדלתות צרפתיות מקיר אל קיר, השאירו את רעש המסיבה ואת השולחנות המהודרים מאחוריהם. הם חצו את הפטיו המקושט בסבכת לימונים ריחניים והיביסקוס אדום, ופסעו לעבר נוף הגשר התלוי של סידני שאורות מהבהבים בשלל צבעי הקשת קישטו אותו. הוא נשען על מעקה האבן המגולף, שילב את זרועותיו והביט בה.


דופק יציב פעם בלסתו כשקווצה משערו התעופפה ברוח הסתיו המלוחה שהגיעה מהנמל המנצנץ. פעימות ליבה של סופי התחזקו. אפילו אם התעלה עליה באופן בלתי נסבל, עליה להודות שתפקיד ג'יימס בונד תפור על הבחור הזה.


היא כרכה תלתל סורר מאחורי אוזנה. "מתי החלטת שאתה רוצה להתחתן?"


"הלילה."


היא הרימה גבה. "זה אומר בחור שלא מוכן לפעול לפי דחף?"


חיוכו הסקסי אמר, 'טושה'. "אני מכיר את נוח מבית הספר. איבדנו קשר עד לאחרונה. כשראיתי אותו מתחתן הבנתי שאני לא נעשה צעיר יותר. אני רוצה אישה. ילד. הגיע הזמן." הוא פנה להביט שוב בנוף והניח את זרועותיו על המעקה. "ואת? אני בטוח שבאיזשהו שלב תרצי ילדים."


סופי נשענה על המעקה ונשענה על ידיה שריפדו את גבה התחתון. בדרך כלל לא הייתה מדברת על נושא כל כך אישי עם זר. לאחר שנה שיצאו ביחד, היא וטד אפילו לא נגעו בנושא הרעשנים והלולים.


אבל היא הרי החליטה להפסיק להיות פחדנית, לא? איזה נזק כבר יכול לקרות בגלל קצת שיתוף? למען האמת, היא בלעה כל כך הרבה מחבריה ומעמיתיה לעבודה בשלושת החודשים האחרונים ויהיה נחמד לשחרר חלק מזה.


"אני אוהבת ילדים." זו הסיבה העיקרית בשלה הפכה למורה בבית ספר. "תמיד חשבתי שכשיגיע הזמן, כשאני אמצא את האחד..." קולה נמוג.


מתי? או שאולי התכוונה לאם?


דבר אחד ידעה: היא אף פעם לא תגיד כן אלא אם תהיה בטוחה במאת האחוזים באהבה: בלי פשרות. ועכשיו, עד כמה שזה אולי נשמע אומלל, היא לא יכלה לראות את הדבר קורה.


היא חיבקה עצמה כנגד אוויר הלילה הקריר וניסתה להישמע קלילה. "כנראה שאני צריכה לאפסן כרגע את התוכניות שלי למשפחה."


"אני לעומתך מאוורר אותן." הוא הנמיך את קולו. "נראה שאנחנו שוב לא מסכימים."


היא דחפה עצמה מהמעקה ושמטה את זרועותיה. היא שאפה מספיק אוויר. "אם אני אחשוב על מישהי שיכולה לעזור לך, אני אשלח אותה אליך. תודה על הריקוד."


הוא חג על עקביו. "לאן את הולכת?"


"הגיע הזמן ללכת." קוביית השוקולד האחרונה קראה לה לבוא. ביום שני תתחיל ללכת לחדר כושר. אולי גוף חדש יעזור לה לתחזק את דרך המחשבה החדשה.


היא הלכה משם, אך נימת דיבורו המזלזלת גרמה לה להיעצר. "את תתני להם לראות אותך יוצאת מפה לבד?"


מבולבלת, משכה בכתפיה. "זה מה שהיה קורה בכל מקרה."


"יש אלטרנטיבה."


היא קראה את מחשבותיו ונרעדה. מספיק עם הרחמים, בבקשה. "אתה לא צריך ללוות אותי החוצה."


הוא רכן קדימה, צלליתו הנעה הממה אותה לאור הירח האלכסוני. "היה לי בראש משהו קצת אחר."


היא נופפה בידה. "לא משנה מה זה היה, קיבלתי יותר מדי תשומת לב ללילה אחד."


גופו הגבוה והאתלטי דחק אותה אחורנית לכיוון הדלת. היא נסוגה, בלעה את רוקה והרהרה במבט השטני שעלה על פניו. "מה אתה מתכנן?"


הוא חייך. "נקמה מתוקה."


ברגע שנכנסו שוב אל האולם, הרים אותה אל בין זרועותיו החסונות והאוויר ברח מריאותיה בחריקה. היא ריחפה באוויר! גבוה מעל לנקודת מבטה הרגילה על העולם. זה וודאי חלום. דברים כאלה לא קורים לה. עוד רגע יצלצל השעון המעורר.


היא פלטה צחוק עצבני. "מה אתה עושה?"


"נותן לחברה שלך יציאה שהיא לא תשכח. היא יכולה לדחוף את זה לספר המחזור שלה."


לפתע הבינה. "אתה מתכוון לקחת אותי החוצה על הידיים לפני כולם?"


הוא נראה מאוכזב. "זה רק חצי מהעניין."


הצעידה שלהם בהחלט הותירה רושם. גל מקסיקני התפרץ בחדר כשאחד אחד הסתובבו האורחים כדי להביט בתמונה שוודאי יצרו – היא נחה בזרועות אבירה כמו עלמה שזה עתה ניצלה, וילונות אווריריים מתנפנפים סביבם. פני וקייט עמדו לצד בני זוגן, קפואות ביראה כמו גן פסלים אנושי בגודל טבעי. קייט החלה לחייך.


כשתשומת לב הכול הייתה מופנית אליהם וגם המוזיקה גוועה, אבירה המודרני ירד במורד המדרגות, לא הביט מטה אפילו פעם אחת ולא חייך. כשנע קדימה, אורחי החתונה סרו הצדה – שדה חיטה המתחלק בלהב הרוח החמה.


סופי שלא הייתה בטוחה איך עליה להתנהג, אך על כורחה נהנתה מכל רגע, כרכה את זרועותיה סביב צווארו ולחשה, "מה אני אמורה לומר להם אחר כך?"


ללא מילת אזהרה, נעצר וכבש את פיה בפיו.


הוא נשק לה עמוקות וביסודיות עד שזיקוקין די נור צבעוניים התפוצצו בראשה. כששפתיהם נפרדו לבסוף ברכות, בקושי הייתה מודעת לקהל שלהם ולרעש מחיאות הכפיים. כשהחל פוסע שוב, נמסה לתוך התחושה המערסלת.


"תגידי להם שרק השתמשת בי בשביל סקס," אמר כשיצאו מהחדר, "ושאני הזיון הכי טוב שהיה לך בחיים."