היא לא השיבה, אולם לחץ כתפה גבר במקצת. טפיפות עקביה חידדו את עצביו והוא נעצר במקומו. הוא חש בתשוקת החיים הכבירה המפעמת בתוכה, בכמיהתה הבוגרת לגבר הנכון. חטא הוא לבזבז כך את חייה. העבר נמוג ונשכח. כל מה שעשתה, הכל נקבר בקפלי הזמן.
הוא ברר את המילים לפני ששאל: "האם את בטוחה שאינך עושה זאת רק כדי לעורר בי את קנאתי?"
שניהם נמצאו חבויים בין צללי הרציף. היא צחקה. קולה היה עמום וקהה, כאילו בקע ממקום מרוחק. היא הפנתה אליו את עיניה השחורות: "לא עם דורנר. הוא חשב שעשה לי טובה גדולה בלוותו אותי דרך ארץ האפאצ´ים..."
היא נלחצה אליו מתוך כמיהה פנימית וידיה סגרו על צווארו. הוא חש ברעב הכביר המפעם בה ואמחר שכל גופה ביקש זאת, הוא חיבק אותה בידיו הגרמיות ולחצה בכוח אל גופו. פיה ציפה לפיו ומשהיטה את ראשו, חש את שפתיה יוקדות על שפתיו. היא נלחצה אליו בתשוקה אדירה והתנשמה בכבדות...
לעולם לא תמצא דמויות כה קשוחות ובעלות החלטות נוקשות כמו ברומן מחיי המערב הפרוע "ארץ קשוחה" הנתון בידך.
זוהי אפופיית גבורה של אנשים נועזים וקשוחים שלא יירתעו מכל מאמץ, סכנה או אויב העומדים בדרכם הקשה לאורך דרך בת אלפי מילין של כיבוש אדמות המערב הפרוע.