פטריארכה, מאת סר רוברט פילמר (1653-1558), הוא אחת מאבני הדרך החשובות של ראשית המחשבה המדינית המודרנית, ובד בבד אחד החיבורים הפחות מוכרים ומובנים בה. פילמר דן בו במקורה ובמהותה של השורה הפוליטית, ועיקר טיעונו: סמכותו של אב-המשפחה היא המקור הטבעי והבלעדי לכל שררה פוליטית. על בסיס זה פורש פילמר תורת מדינה שלפיה שלטונם המוחלט של מלכים הנו המשטר הפוליטי הלגיטימי היחיד, גישה שזכתה מאוחר יותר לכינוי אבסולוטיזם.
פטריארכה חובר על רקע הדיון המקיף על השלטון המדיני, מהותו ומאפייניו, שנערך במצחית הראשונה של המאה השבע-עשרה, והשתתפו בו פילמר והוגים בני-זמנו דוגמת הוגו גרוטיוס, ג´ון סלדן ותומס הובס. לקראת סוף המאה השבע-עשרה כבר נודעה לרעיונות פטריארכה השפעה כה רבה, עד שהוגים חשובים כגון אלג´רנון סידני וג´ון לוק ראו עצמם מחויבים לנסות להפריכם, ובתוך כך חיברו אחדים מחיבורי היסוד של המחשבה הליברלית, ובראשם שתי מסכתות על הממשל המדיני של לוק. אך הצלחתן ותפוצתן של התגובות לפטריארכה גרמו לכך שהגותו של פילמר מוכרת כיום בעיקר דרך ההתקפות עליו, המציירות תמונה מעוותת וקריקטורית של רעיונותיו ומציגות אותם כרעיונות פשטניים ומגוחכים, עד שאי-אפשר להבין מדוע טרחו כל כך לוק ואחרים בניסיונותיהם להפריכם. למעיין ישירות בחיבורו של פילמר מתגלה הוגה דעות בעל ידע רחב, שכל חריף והבעה בהירה, אך בראש ובראשונה אדם בעל כישרון ביקורתי יוצא מגדר הרגיל, אשר אינו נרתע מערעור על הדעות שנחשבו לאמיתות המקובלות ביותר של החשיבה הפוליטית.

לצד תרומתו של פטריארכה להבנה ההיסטורית של התפתחות המחשבה המדינית, טיעוניו חושפים כשלים מהותיים לא-מעטים בהגות הזכויות הטבעיות והאמנה החברתית - כשלים שכמה מהם עוד כרוכים בעקבה של המחשבה המדינית הליברלית בת-זמננו.

אופיר העברי הוא עמית-חבר במכון לפילוסופיה, מדינה ודת במרכז שלם בירושלים.