לאחר מלחמת העולם השנייה החלו להופיע קומונות וקהילות שיתוף מסוגים שונים, שהייתה בהן פתיחות לזיקות ולקשרים בינלאומיים. היקף הופעתן במחצית השנייה של המאה העשרים הוא הגדול ביותר שנודע בהיסטוריה המודרנית. הדינאמיות והמהירות שבה נפוצה התופעה בעולם היא מרשימה. אם בשנות החמישים ניתן היה להצביע רק על כמה מאות קומונות, הרי בשלהי המאה העשרים כל הנתונים מצביעים על הופעתן של אלפי קומונות וקהילות שיתוף מסוג שונים: קומונות דתיות וחילוניות, "קהילות ייעוד", "קהילות אקולוגיות", "שיכונים שיתופיים", וסוגים שונים של קהילות דתיות נוצריות, קהילות של דתות המזרח וכן קהילות רוחניות בהשראת תיאוריות "העידן החדש". קהילות אלו המחפשות דרכים לקיום חיי קהילה שהיסוד המכונן בהן הוא שיתוף, מרחיבות בהתמדה את היקף השפעתן בחברה על ידי שימוש באמצעי התקשורת המודרניים: עיתונים, טלוויזיה ואינטרנט. הדבר המאפיין את מרבית הקהילות החילוניות הוא הפלורליזם והפתיחות כלפי החברה החיצונית וחיפושי דרך של מעבר מעולם של אינדווידואליזם ותחרותיות לעולם של חיי שיתוף והרמוניה בין אישית. במבט גלובלי המתפרש על המתרחש בעולם המערבי ניתן לקבוע בפרפראזה על ביטויו השנון מרק טווין כי "הידיעות על מות הרעיון השיתופי הן מוקדמות ומוגזמות". אחת הסיבות לאובדן האמונה ביכולתן של קהילות שיתופיות להתקיים ולשרוד היא העדר מידע על חיפושי הדרך לחיי שיתוף המתרחשים כיום בעולם. ספר זה בא להשלים את החסר.