מִינְטִי הוֹלֶכֶת עִם אִמָּהּ לִקְנוֹת מַתְּנַת יוֹם הֻלֶּדֶת לְאָחִיהָ הַתִּינוֹק.
עַל אַחַד הַמַּדָּפִים בַּחֲנוּת הִיא מוֹצֵאת אֶת טִינְק, דֹּב פַּנְדָּה קָטָן וְחָמוּד.
הוּא כָּל כָּךְ חָמוּד שֶׁמִינְטִי רוֹצָה אוֹתוֹ לְעַצְמָהּ. אֲבָל הֲרֵי הַדֹּב הוּא מַתָּנָה לְאָחִיהָ!
מָה יְכוֹלָה מִינְטִי לַעֲשׂוֹת?
סִפּוּר מַקְסִים עַל כְּמִיהָה לַחֲבֵרוּת וְעַל הַנְּדִיבוּת שֶׁבַּנְּתִינָה,
שֶׁכָּתְבָה אֶמָה צִ’יצֶ’סְטֶר קְלַרְק, מְחַבֶּרֶת ´מָה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁיו, קֶנְגוּרוּ כְּחוֹל זָנָב?´
שֶׁיָּצָא לָאוֹר בְּעִבְרִית בְּהוֹצָאַת מוֹדָן.
"זֶהוּ סֵפֶר שֶׁשּׁוֹקְעִים לְתוֹכוֹ וְקוֹרְאִים בּוֹ שׁוּב וָשׁוּב, וְאָז הוּא הוֹפֵךְ לְחָבֵר אֲמִתִּי,
מַמָּשׁ כְּמוֹ טִינְק." (‘סַאנְדֵיי טַיימְס’)