הספר מתייחס לדיכאון הנשי כאל חלק ממנגנון נפשי קדום, כפי שניתן לפענח מתוך האגדות והמיתוסים בהם הגיבורה נרדמת, נטרפת, מתה – וקמה לתחיה, החל בשלגיה, כיפה אדומה והיפהפיה הנרדמת, המשך באינאנה מן המיתוס השומרי העתיק, ובפרספונה מן המיתולוגיה היוונית, וכלה בסילביה פלאת' מן המיתולוגיה האמריקאית המודרנית. הפענוח של סימונה את האגדות והמיתוסים הוא יונגיאני-אינטואיטיבי, מגובה בגרסאות שונות של האגדות מתקופות שונות, בציטוטים של חוקרי מיתוסים, סוציולוגים, פמיניסטיות ואנשי חינוך, ומלווה בשירים ובסיפורי עם.

"ספר קסום. הן מבחינת התובנות המקוריות, אותן הוא מציע, והן בגין כישרון הכתיבה של המחברת. נתון זה מעניק לטקסט ארומה שובת לב של אגדה בפני עצמה…" בתיה מלמד, לאשה

"פרשנות מקורית ומפתיעה… המחברת בעלת השכלה רחבה בתחומים רבים זורקת אור על תאוריות פסיכולוגיות ויצירות ספרותיות משובחות. תענוג צרוף." נעמה שרמן, חיים אחרים
"הספר תרם לי תובנות חדשות על על כוחם של מיתוסים, על החיים בכלל ועל חיי, ובעיקר – ריגש אותי, לעתים עד דמעות." ד"ר ניצה בן-ארי, אוניברסיטת תל-אביב

האגדות והמיתוסים הגדולים שלנו, מספרים לנו את סיפורו של המסע הכואב והבלתי נמנע של נשים-נערות, אל הדיכאון וחזרה. שלגיה, כיפה אדומה, אינאנה, הן אלו שמתו וחזרו, נולדו מחדש. סיפורן מושרש עמוק בתוך התת-מודע הקולקטיבי שלנו והוא נועד לחזק את ידינו ברגעינו הקשים ביותר. הארכיטיפים הנשיים הרדומים האלה, שחיים כחפרפרות במעבה האדמה של נפשנו, נועדו להזכיר לנו שגם אם הדיכאון שלנו אורך מאה שנה או נצח, גם אם נדמינו כמתות, גם אם קוץ התרעלה נעוץ עמוק בלבנו, תפוח מורעל תקוע בגרוננו, ואנו כגוש בשר רקוב על אנקול בחשכת השאול, או כגוש בשר מעוכל-למחצה במעי הטורף, עדיין, בתוך הייאוש, האימה, הפסיביות, מתרחש תהליך סמוי מן העין, איטי כצב, של התעוררות והתחדשות החיוניות להמשך חיינו. הנסיך, אותו כוח פנימי חיוני המגיח באגדות אל תוך המערכה האחרונה, מתאפשר אך ורק הודות לאפס המעשה המוחלט עד כדי אינות, בו שרויה הגיבורה, והוא זה שמעורר את הנפש כולה לסיבוב אפי נוסף." [מתוך הספר]
"סימונה מצליח חנוך חוותה משבר שהצמיח מתוכו עץ עבות: ספר שמספק לנו, הנשים, הזדמנות להתבוננות עצמית עמוקה ומעצימה, הזדמנות להיפגש עם האופל שאנו מבכרות לפעמים להסתיר אף מפני עצמנו. מתוך חקרנות ואינטואיציה אינסופיות, באמצעות מיון מחודש של מושגים ונתינת שמות לרגשות חומקניים, היא מעניקה משמעות מחודשת ומעודכנת לנשיות ולאירועים מכוננים בחיינו, מעבר לתפקידינו כבנות, כרעיות, כאמהות וסבתות."
"ההשוואה לספר רצות עם זאבים מתבקשת מאליה. גם כאן הדיון הוא באגדות, גם כאן הוא מתקיים בתחום הקרביים. גם כאן יש הזמנה למדורת שבט, לשיח נשים עמוק שמחבר אשה לעצמה ואשה לרעותה ברבדים העמוקים ביותר…"
"מפתיע לגלות שממש מתחת לאפינו רבצו להן במשך מאות ואלפי שנים כל אותם אגדות ומיתוסים שבהם הגיבורה נרדמת, נטרפת, מתה, ואז שבה לחיים, מבלי שהן הוגדרו כז'אנר בפני עצמו. בדיעבד זה נראה מובן מאליו. המושג שסימונה טבעה "אגדות המוות ההפיך" ממפה מחדש את הנרטיבים המוכרים עד זרא, ומעלה בהם משמעויות רבות נוספות". ענת שן לוי מתוך אחרית דבר
סימונה מצליח חנוך למדה קולנוע ועסקה בתסריטאות ובעריכת סרטים, כתבה בעיתונים "כל העיר" ו"ירושלים", מנחה מעגלי נשים, מפגשים וסדנאות ריפוי ברוח הספר.