ספר שיריו השמיני של פיצ´י יהורם בן מאיר הוא המנון אהבה לעיר הולדתו תל-אביב. בלשונו עמוסת הצלילים והתמונות מנגן המשורר את נופי ילדותו בשכונת מחלול, את הירקון וסביבתו, את הטבע שבעיר ואת העיר שעלתה מתוך הטבע.
זהו שיר שבח והודיה לממלכה שנתיניה סוגדים לשמש ולים, זוכרים את האוניות שהביאו את הוריהם לחופי הארץ המובטחת ומשכימים אליה בערגה. שירי הספר הם סיור מודרך בארץ-מכורה ובעיר-הבחירה על נופיהן הגלויים והסמויים, מסע של חיים שלמים אל רחובות, מראות, זיכרונות ואנשים.
ונהר הירקון יוצא מעדן הוא מתת-שיר שמעניק המשורר לעירו יחידתו במלאת לה מאה, תעודה ותהודה שירית יוצאת דופן למה שהיה ונמוג ולמה שתמיד יהיה, כל עוד ניצבת תל-אביב על תלה.