בהזכרי,
אל מזיל טפות דיו
על ניר המכתבים שלי.

עבור יעקב ברזילי השואה איננה זכרון מטריד של מקרה נורא-הוד ואיום שקרה לנו כקולקטיב, אי-שם במחצית הראשונה של המאה העשרים, בעיקר ביבשת אירופה. לגבי יעקב ברזילי המקרה נוכח ושורר בעצמה מכרעת בכל מהלך חייו. הוא מכיר בשמותיהם רבים מאלו שלא זכו לשרוד ולצאת מן התופת. הוא, יעקב ברזילי, הכיר אותם, ציפה לפתח עמם יחסים קרובים עם חברים ובני משפחה. הוא הכיר את המושמדים, את תקוותיהם, את חפץ הקיום שפעם בקרבם ולא בא אל מימושו.
בשפה שירית, לא מינורית, יעקב ברזילי מאפשר לנו לחוש ולחוות את המאורע המדהים והנורא הקרוי בפינו שואה, באופן אישי-קרוב.

הספרים הקודמים של יעקב ברזילי: שירי לא תם..., 1987, שירה; שתי גדות לאהבה, 1989, שירה; סולמות, 1992, שירה וסיפורת; דו-עט, 1996, שירה, בשיתוף שולמית פרידמן; עד נר ראשון של בוקר, 1997, רומן; אבי לא יברך על הלחם, 2000, שירה; על חלקת בטנך הלבנה, 2002, שירה; אותיות בוכות באש, 2004, שירה; קשוב לגלים, 2008, שירה.

שם הספר
סלמות - ספורת ושירה
עד נר ראשון של בוקר
על חלקת בטנך הלבנה
סלמות - ספורת ושירה
אותיות בוכות באש