האגדות, ובייחוד האגדות הסיפוריות, המרחיבות את סיפורי המקרא ומשלימות אותם, לובשות ופושטות צורה כשהן נמסרות מדור לדור. ספר זה עוקב בפרוטרוט אחרי תמורות אלה לגבי כעשרים אגדות או קבוצות של אגדות. הוא מבקש להראות כיצד אותה אגדה עצמה קולטת בגרסותיה השונות מוטיבים חדשים או מעבדת מחדש מוטיבים קיימים ותוך כך היא משנה, פעמים מן הקצה אל הקצה, את משמעותה הרעיונית ואת מגמתה.
מבירורן של סוגיות ופרשיות אלה מצטיירת תמונה שלמה יותר של בעיות מרכזיות בהגותם של חז"ל, וחילוקי-הדעות על נושאים שונים בתולדות הרוח בישראל. הוויכוחים על מלוכת החשמונאים או הלבטים בעקבות מפלת בר-כוכבא, הפולמוס עם הנצרות, השומרונים, האיסלם ועוד - משתקפים בפרקי הספר.
כן דן המחבר בתכונות־יסוד של האגדה בכלל, כגון עצם תהליך יצירתן של האגדות בעל-פה ומסירתן מדור לדור.