'משנת הזוהר' הוא ספר פורץ דרך, מעוגן במסורת מפעל הכינוס של הספר העברי, שהחלה עם ראשיתם של מדעי היהדות ו'חכמת ישראל' והתגבשה בתנופה ביוזמתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. הספר עוצב בהשראת מתכונת 'ספר האגדה' של ביאליק ורבניצקי, ונוספו לו מבואות מקיפים, נגישים לציבור המשכיל, שפרשׂו שליטה מלאה בחקר הקבלה. למפעל הגדול חברו יחדיו ירוחם פישל לחובר, מלומד, מבקר ספרות ועורך ותיק, וישעיה תשבי, אז חוקר קבלה צעיר, תלמידו הראשון של גרשם שלום, מייסד התחום.
לפני 'משנת הזוהר' לא היה ספר שפרשׂ באופן כה רחב ומקיף טקסטים מתורגמים ומבוארים מספר קבלי כלשהו, גם לא מספר הזוהר, החיבור המרכזי של ספרות הקבלה. וגם לאחר שיצא 'משנת הזוהר' לאור, ובו עיונים בשאלות הזוהר, זמנו, תפיסותיו ותולדותיהן, לא נוצרה עוד אנתולוגיה מבוארת בתחום המיסטיקה היהודית שנכתבה בהיקף ובתנופה כה רחב.