כתבי ברוך שפינוזה, שנכתבו לאחר הרחקתו מקהל ישראל ושלא בעברית, לא עוררו תחילה הד רחב בקרב היהדות. אולם בפולמוסים הגדולים בפילוסופיה הגרמנית במאה ה-18 היו מעורבים הוגים יהודיים שרגליהם בשני העולמות - משה מנדלסון ושלמה מימון, ועצם יהדותם היוותה גורם נכבד בוויכוחים. רק במאה ה-19 נתלבה הויכוח על כלילתה מחדש של מורשת שפינוזה במורשת היהודית - ויכוח שעמדו בו זה מול זה משכילי גליציה מרנ''ק עד שלמה רובים ושמואל דוד לוצאטו (שד''ל) איש איטליה.
בכל אלה עוסק הספר שלפנינו, הפותח בויכוח מוקדם סביב דוד נייטו הנחשד ''שפינוזים'' ומסתיים בקריאתו הנרגשת של דוד בן גוריון לתרגום כבתי שפינוזה לעברית.
ספר זה מצטרף לשורת מחקריו של מנחם דורמן בהגותם של יהודים שהשיאו רישומם לא רק בקרב בני עמם, החל ביהודה אברנבאל, בעל השיחות על אהבה והמשך במנשה בן ישראל - ספרים המעשירים העשרה חשובה את המדף של ''מחשבת ישראל'' בעברית.
התוכן:
מבוא
דוד נייטו
משה מנדלסון
שלמה מימון
שמואל דוד לוצאטו ומשכילי גאליציה
אחרית דבר: קריאתו של בן-גוריון לתקן את המעוות
הערות
מפתח אישים