בהרצאות אלו, שנשא מיכאל וולצר באוניברסיטת אוקספורד במסגרת סדרת ההרצאות של ערכים אנושיים על שם טאנר, הוא עוסק במה שנתפס בעיניו ובעיני רבים כבעיית היסוד של ההגות הפוליטית המודרנית: המתח בין פרטיקולריזם לאוניברסליזם. הוא מבקש להראות כיצד ניתן לקיים פלורליזם בתוך המתח, בערעורו על הנחת היסוד הפילוסופית המסורתית שלפיה שתי העמדות אינן ניתנות ליישוב.
סוד קסמו של חיבור זה הוא בזה שהעמדה האוניברסליסטית הייחודית המובעת בו מבוססת על מסורת החשיבה היהודית. דברי הפרשנות שלו למקרא מתגבשים לכלל משנה אוניברסליסטית מקיפה וסדורה. זהו אוניברסליזם "יהודי", המשמש חלופה (לא-שגרתית, מודה וולצר) לשתי הופעותיה הרווחות של היהדות בישראל: היהדות השבטית-קהילתית, המגדירה את עצמה במונחים לאומיים (או דתיים-לאומיים), והיהדות האוניברסלית, השואפת ל"תיקון" כלל-עולמי. סוג האוניברסליזם היהודי של וולצר מתגבר על הפיצול הדיכוטומי בין היהדות החילונית ליהדות הדתית, ועל כן יש בכוחו להעשיר את הדיון הציבורי בישראל בשאלות של זהות, ואולי להפיג מעט את המתחים הנובעים ממשבר הזהות המלווה את תפיסת הזהות והעצמיות היהודית מראשית ימיה של התנועה הציונית.
מיכאל וולצר הוא פרופסור אמריטוס במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון ועורך כתב העת דיסנט. כמה מספריו הידועים ביותר הם Shaperes of justice: A Defense of Pluralism and Equality (Basic Books, 1984), מלחמות צודקות ולא-צודקות (עם עובד, 1977), על הסובלנות (משרד הביטחון, תשנ"ט 1999) ויציאת מצרים כמהפכה (ספריית עליית הגג, 1993).
אריאל שריד הוא בעל תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחוקר במרכז לעתידנות בחינוך.