מכלול הלימוד הבודהיסטי מוסבר בכמה דפים קצרים על ידי גדול המאסטרים הבודהיסטים של מרכז אסיה העתיקה.
תורתו של גואטאמה בודהה החלה להתפשט בהודו לפני למעלה מאלפיים שנה והגיעה לשיטה במרומי ממלכת ההרים החבויה של טיבט, לפני כחמש מאות שנה. המאור הגדול של תחייתה של דת השלווה המוחלטת הזו היה צונגקאפה (1914-1357). הוא נתן השראה לתנועה, שכאשר טיבט אבדה בשנת 1959, כללה כמעט מיליון נזירים שחיו באלפי מנזרים פזורים ברחבי המדינה.
צונגקאפה היה הפרשן הגדול ביותר בהיסטוריה של הבודהיזם וכתב כ-10,000 דפים של הסברים רהוטים על מכלול הכתבים הבודהיסטים הקלאסיים. הוא לקח על עצמו את המשימה לתמצת את כל הידע הזה לתוך פואמה אחת. התוצאה היא חיבורו המפורסם שלוש הדרכים העיקריות, ארבעה עשר פסוקים כתובים עבור תלימידו האהוב ששהה בחלק נידח של הארץ.
יצירת המופת של צונגקאפה מובאת כאן בליווי ביאורו של פבונגקה רינפוצ´ה המהולל (1878-1941), הנחשב באופן כללי למורה הטיבטי הראשון במעלה במאה האחרונה. העבודה תורגמה לאנגלית על ידי גשה לובסנג תארצ´ין, אחד המאסטרים הבודהיסטים האחרונים של טיבט הישנה, ותלמידו המהולל גשה מייקל רואץ´.