שירת נעים עריידי כבר אינה זקוקה שיוציאו לה מוניטין; היא שירה נקראת, ידועה ומדוברת ואף אינה מקופחת בשבחים ובפרסים ספרותיים. כעת צריכה שירתו - והוצאת כל העונות מבחר מכל ספריו היא הזדמנות נאותה לכך - חילוץ מן החיבוק הזה על מנת שיתעורר קשב אל הקול המקורי, החכם והמפוכח שאותו השמיעה מראשיתה עם הופעתה בספרו המפתיע ´חזרתי אל הכפר´ (עם עובד 1986).
שתי תמות גדולות של הספרות נפגשות כאן: גלות ושיבה. זו הפרדיגמה שהלשון של שירת עריידי מבקשת לייצג אותה כיסוד קבוע בלתי משתנה, ובלשונו "באתי אל הכפר כמי שבא מגלות לגלות". מן הטעם הזה שיריו של עריידי אינם אף פעם רקונסטרוקציה של כפר דרוזי, הם תמיד המרחב הלשוני המתורגם שלו, גם כשהוא שוהה בתוכו וכותב אותו.
התווית של "בן בית בשתי תרבויות" אינה ממצה את ייחוד המרחב שהעמידה שירתו. העברית והערבית אינן תנועה בין מולדות גיאוגרפיות שונות, אלא שהייה במרחב גיאוגרפי דו-לשוני. שירת עריידי היא צורה נדירה לאפשרות לצייר את הפרדוכס של מולדת אחת שיש לה שתי לשונות.
פרופ´ אבינדב ליפסקר
מתוך המבוא: לשון אחת שהיא שתיים

שם הספר
בחמישה ממדים
חזרתי אל הכפר - שירים
איך אפשר לאהוב,
טבילה קטלנית
שקטים חודרים