"לפתחו של בור" - הוא קובץ סיפורים ראשון של לוי יצחק הירושלמי. האווירה בשכונות ירושלמיות מסויימות והחיים בהן שימשו רקע לעלילות הסיפורים, אך ההתרחשויות בהן אינן מאפיינות רק אותן בלבד אלא כל חברה סגורה בכל אתר. על כן מעוררים הסיפורים הוויות וחוויות אנושיות כלליות. המאורעות והדמויות בסיפורו של הירושלמי מתוארים בדרך ריאליסטית מובהקת, אך בעת ובעונה אחת מרחפת עליהם מעין רוח מיסטית, מקנה להם צביון ספרותי מודרני. כל סיפור מסיפורי הקובץ "לפתחו של בור" חושף את הבודד, המורד בסביבתו, ורוח המרד אינה יודעת גבולות של מקום וזמן. היא קורעת שערים, הורסת מחיצות וקוראת תגר על מוסכמות.