טלפיר נולד בשם יוסף וונדרמן בשנת תרס"א-1901 בעיר סטניסלבוב שבגליציה (אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית). סיים את התיכון בעיר הולדתו, והמשיך את לימודיו באוניברסיטת וינה. לאחר לימודיו לימד בבתי ספר יהודיים בערים אחדות – וילנה, זמושץ', לבוב וורשה. הצטרף בנעוריו לתנועת הנוער הציונית "החלוץ", ועלה לארץ ישראל בשנת 1925. בשנותיו הראשונות היה פועל, ועסק בעבודות שונות במקומות שונים בארץ. משנת 1932 התמסר לעבודתו הספרותית הביקורתית והמו"לית. שיריו הראשונים נדפסו בכתבי עת יהודיים בפולין כבר משנת 1924. לימים הוא כינס אותם בספרו "שלוש פואמות", וכלל בהן את הפואמות הגדולות שלו "לגיון" (ורשה, תרפ"ה-1925); "ג'ז בנד", פואמה ריתמית (תרפ"ז-1927); "רעב" (תרפ"ח-1928); ו"מניפסט הזרום" (תרפ"ח-1928). בשנת 1991, במלאת שנה לפטירתו של גבריאל טלפיר, יצאו כל הפואמות שלו מחדש, בהוצאת "גזית".
בד בבד עם ראשית כתיבתו השירית הוא החל לכתוב ולפרסם ביקורות אמנותיות על אמנות הציור, היהודי והכללי. בשנת 1932 ייסד את כתב העת לאמנות שלו "גזית", שהפך לגולת הכותרת של כל מפעלו האמנותי. כתב העת "גזית" היה במשך שנים ארוכות כתב העת העברי היחיד שהיה מוקדש לאמנות הפלסטית, וגבריאל טלפיר בעזרת רעייתו מרים טלפיר הקדישו לו את מרב מאמציהם ומשאביהם. לרגל יובל "גזית" ושבעים שנה לתל אביב כתב ראש עיריית תל אביב-יפו, שלמה להט, לטלפיר שאינו יכול לתאר לעצמו את העשייה האמנותית והתרבותית המקורית בעיר ללא כתב העת וללא עבודתו המסורה.
גבריאל טלפיר היה גם מתרגם, ותירגם בין השאר, ספרים משל איליה ארנבורג, אווה קירי (בתה של מאדאם קירי) ופרנץ ורפל. כן ערך הוציא ותרגם ספרי אמנות ואלבומים שהיו בבחינת אבן פינה בסוג ספרותי זה.
בשנת 1962 התאלמן טלפיר מאשתו הראשונה, מרים טלפיר לבית שלוסברג (מקודם פריד).[2] ב-1963 נישא לציירת רבקה טלפיר, אלמנתו של הצייר רפאל מוהר (1906–1962). גבריאל טלפיר נפטר ב-1990.
