הפלאפון צלצל בסביבות חצות. "לך תזדיין", מלמלתי מתוך נמנום נעים, אבל האינסטינקט אמר לי, "תענה, אתה לא יכול להרשות לעצמך בתור עיתונאי לא לענות. במיוחד כשהעיתון שלך בנס עדיין לא נסגר." להיות מובטל לא היה בין התוכניות שלי. אין על מי לסמוך, רק על עצמי.
בלית ברירה עניתי. קולו של העורך שלי נשמע במלוא העוצמה וההתרגשות, "מיקי, זה ראובן."
"כן, ראובן, אני מכיר את הקול שלך. משהו מאוד חשוב, נכון?" שאלתי בטון עצבני וציני. "תתפלא לשמוע, אבל משהוא באמת חשוב. קיבלתי סקופ בלעדי מידיד שחייב לי טובה."
"מה אתה אומר?" אני מתחיל להתעורר.
"הוא סיפר לי שהמכון לגילוי חיות חדשות מצא חיה חדשה שנוצרה ומתרבה רק בישראל, לגמרי תוצרת כחול לבן. עקב המחקר, עומדת ישראל לפני פריצת דרך חשובה."
"מה? מה?" אני שואל וצובט את עצמי כדי לוודא אם אני באמת ער או אולי ישן וחולם.
"שמעת טוב, מיקי, זה המידע." הוא רוצה להמשיך אבל אני קוטע אותו בחוסר סבלנות, "אני לא מומחה לשום סוג של מכוני מחקר, אבל על דבר כזה בחיים לא שמעתי, גילוי חיות חדשות? אולי כדאי שנלך לישון ומחר נדבר בראש צלול."
"מיקי, אני צלול לגמרי. המקור אמין, סמוך עלי, זה יכול להביא לנו את הנס. זמנית נהיה מוגנים מפני סגירת המערכת. עכשיו קח עט ונייר ותרשום: מחר בשעה עשר בבוקר ברחוב נשר 82 בבית "מחקר לגילוי חיות חדשות" מתחיל הקונגרס שאתה תסקר אותו מטעם העיתון. ומה שהכי חשוב, ופה נמצא הסקופ ואף עיתון אחר לא יודע עליו, סמוך עלי, פרופסור עמיחי ארצי עומד להודיע על גילוי חדש שעשוי להביא פריצת דרך לישראל בתחום חדש לגמרי."
המשכתי לצבוט את עצמי, אבל גיליתי שאני ער והבנתי שאין טעם להתווכח עם העורך שלי. הוא כנראה השתגע. רשמתי את הכתובת ואת השעה. מה אכפת לי, עד שהמשכורת נכנסת לחשבון הבנק שלי אני עושה מה שאומרים לי.
לא עברה שנייה וראובן הבן-זונה קלט את מחשבותיי דרך גלי האלחוטי. לפני שסגר את הפלאפון שמעתי אותו אומר, "מיקי, סמוך עלי, נס יגיע לפתח דלתנו."
הנחתי את הפתק עם הכתובת על יד המיטה ונרדמתי.
השעון צלצל בשמונה, כיביתי אותו והמשכתי לישון, עד שפתאום נזכרתי בשליחות ההזויה שלי. הסתכלתי על השעון, הוא הראה תשע וחצי. כמו טיל קפצתי מהמיטה, לבשתי מכנסיים, חולצה לבנה מתאימה לאירוע, חטפתי ברגע האחרון את תג העיתונאי שלי מהשולחן בפינת האוכל, הזמנתי מונית וירדתי בריצה את המדרגות, מתפלל שלא יהיו פקקים בדרך, אחרת נס אם אגיע בזמן.
הנהג כמובן לא שמע על רחוב נשר.
"אל תדאג, עוד לא נולדה חיה כזאת שתעצור אותי מלהגיע ליעד שלי."
הוא התניע את הרכב במרץ ובביטחון רב ונסע לכיוון צפון תל אביב. אחרי חמש דקות של נסיעה שאלתי אותו למה אין לו ג'י.פי.אס. "היום כולם משתמשים בו, קל ונוח." הוספתי בנימה ידידותית.
"סמוך עלי, בחור צעיר, שועל זקן כמוני לא צריך מכשיר שנועד לאנשים שלא רוצים להפעיל את המוח שלהם."
עברו עוד חמש דקות והתחלתי להילחץ, "אולי זה בכיוון ההפוך בכלל?!" ניסיתי לכוון אותו.
"המקצוע בכיס שלי, אל תדאג." ניסה להרגיע אותי שוב.
אני דווקא מאוד דאגתי. הזמן הלך ואזל. היו רק עוד עשר דקות עד לשעה עשר ואם לא אגיע לקונגרס בזמן יצטרך לקרות נס כדי שהבוס לא יהרוג אותי.
בדרך נס נזכרתי ברגע האחרון שבפלאפון שלי יש ג'י.פי.אס. הקול המעצבן שלו הדריך את נהג המונית "סע ישר, עוד שלוש מאות מטר תיפנה ימינה, עוד מאה מטר שמאלה, ועם המשפט החוזר על עצמו "חישוב מסלול מחדש" הגענו לרחוב נשר 82. שם עמד בניין ישן של שתי קומות. על הכניסה התנוסס פוסטר לבן עם כתובית בצבע אדום עז "הקונגרס הראשון לגילוי וחקר חיות חדשות".
סימן טוב, אמרתי לעצמי, ראובן לא השתגע לגמרי, יש דבר כזה. האם הוא יביא את הנס לעיתון? לא ממש סמכתי על זה.
סידרתי את חולצתי ותליתי את התג על צווארי, 'מיקי פיין – עיתון התחלות חדשות'.
נכנסתי דרך דלת עץ מתפוררת.
האולם לא היה מרשים במיוחד. כיסאות פלסטיק לבנים מסודרים בשורות, במה מאולתרת, מאחוריה על הקיר היה תלוי התאום של הפוסטר מהכניסה. בהתחלה היו רק מעט אנשים שדיברו ביניהם. כנראה אנשי "ברנז'ה".
לאט לאט התחילו להגיע עוד ועוד. כולם נראו מדענים לפי לבושם. בגדיהם לא היו תפורים לפי האופנה האחרונה, כמעט כולם חבשו משקפיים ונראו קצת מעופפים, התרשמות זו הייתה לגמרי שלי.
לא ראיתי אף עיתונאי. האם זה סימן טוב? לא היה ברור לי.
בחורה רזה עם מבט חולמני בחצאית לבנה קצרה עם סינר שחור קטנטן, חילקה בביקוש רב מצד הקהל תה בכוסות זכוכית. רק לא תה, חשבתי, מה אני חולה? והתרחקתי ממנה במהירות.
בשעה עשר הפסיקו המשתתפים המרוגשים לדבר ומחאו כפיים. דלת נפתחה מימינו של האולם, ליד הבמה המאולתרת. לאולם נכנס איש נמוך עם שפם לבן וראשו קירח והתקרב למיקרופון. באולם שרר שקט מוחלט. התרגשות רבה הייתה באוויר.
"בוקר טוב גבירותיי ורבותיי," פתח את נאומו בקול חזק וקצת צרוד, "היום ב- 30 לדצמבר 2010 אני, המדען הראשי גרשון פריד, מתכבד לפתוח את הקונגרס הראשון של חקר גילוי חיות חדשות. יש לנו כמה וכמה מדענים מכובדים שיספרו לכם על גילויים חדשים ומרגשים."
גרשון פריד בכבודו ובעצמו התחיל לסדר בשורה כסאות מיושנים מעץ. שוב נפתחה הדלת ושורה של גברים החלו לעלות לבמה המאולתרת. בחור צעיר רזה הציג את עצמו והתחיל את הנאום.
השתדלתי להבין ולרשום את דבריו, כתבתי את המילים אבל המשפטים שלו לא התחברו לי. הרגשתי שאני מתאמץ וכלום. התחלתי להיכנס ללחץ, ונזכרתי בטייפ המנהלים שלי, הוא יציל אותי. בבית אשמע את ההקלטות שוב ושוב עד שאכתוב את המאמר.
אחרי כמה בשורות מדעיות קם גבר גבוה מהממוצע, לבוש בז'קט מקורדרוי בז' דהוי עם עניבה בורדו עם פסים סגולים וחולצה כחולה. הוא היה היחיד ללא משקפיים.
"שמי עמיחי ארצי, פרופסור לחקר חיות חדשות."
קמתי במהירות מכיסאי כדי לראות אותו טוב יותר.
"יש לי הודעה חשובה למסור לכם." אמר הפרופסור, "אחרי שנים מאומצות וקדחתניות של עבודה, סוף סוף זה ודאי: עמיתיי ואני גילינו חיה חדשה, שלא ידענו על קיומה. כל כולה כחול לבן. החיה הזאת לא נמצאת בשום ארץ אחרת, התפתחה אצלנו ויש לה אופי מיוחד במינו וזה יתרונה הגדול. היא יכולה להביא פריצת דרך עבור ישראל בתחום היצוא. בדקות הקרובות אפרט את תכונותיה, מקור התפתחותה, גודלה, צורתה ומקור המזון שלה.
"לפי המחקרים שלנו היא התחילה להתפתח בכיסים של אנשים חשובים כמו ראשי ממשלה, שרי אוצר, בטחון וכדומה. בהמשך עברה לכיסים של מנכ''לים, וכך חלה מתפשטת כמעט בכיס של כל אדם בארץ. צורתה עגולה, קוטר שני מילימטר. פיזית היא כמעט לא מורגשת. יש לה פרווה לבנה עם נקודה כחולה קטנה, והיא החברה הכי טובה של כל יהודי בארץ. היא ניזונה מצרות ואסונות מכל הסוגים. השם שנתַנו לה הוא "סְמוֹכְנֶס".
"לצערנו, לפעמים היא לא מספיקה להגיע בזמן לחסל את המזון שלה, למרות שכולם אומרים בקול רם 'סמוך עלי, ואם לא רק נס יעזור'. על ליקוי זה בגילוי שלנו אנחנו ממשיכים לעבוד ועל התוצאות נודיע בעתיד הקרוב.
"גילוי נוסף הוא שהצלחנו לבודד את הגן היהודי שלה, ובמשך שנים פיתחנו לה גן אלטרנטיבי, כי את הסמוכנס המקורי רצינו להשאיר אצלנו.
"הסמוכנס החדש מוכן ליצוא. אני יכול לבשר לכם שיש ביקוש גדול בחו"ל, בעיקר בעולם השלישי ובארצות של הגוש הקומוניסטי לשעבר."
רשמתי הכול כמו משוגע. צדק ראובן. זה סקופ, סקופ!!! כנראה 'התחלות חדשות' יצליח לשרוד בזכות "סמוכנס."
המדען הראשי גרשון פריד שוב ניצב מול המיקרופון, "מר עמיחי ארצי מוכן לענות לשאלות העיתונים."
הסתכלתי סביבי ועדיין לא ראיתי שום כתב אחר. התקדמתי לשורה הראשונה והצגתי את עצמי, "שמי מיקי פיין, אני מייצג את העיתון 'התחלות חדשות'. שאלתי הראשונה, "מהן התכונות של הסמוכנס שבגללן הביקוש אליו יהיה כה גדול?"
מר ארצי חייך חיוך רחב ואמר, "השימוש בחיה החדשה כמעט אין סופי, ראשי ממשלה ושרים, אנשי עסקים ובני אדם מין השורה יוכלו לצאת מכול צרה וסכנה בעזרת הסמוכנס, כשהוא יגיע בזמן, על המהירות שלו אנחנו עוד צריכים לעבוד," הוא הוסיף, "וסמוך עלי, אנחנו עושים מאמצים רציניים בשטח הזה," והמשיך, "הוא יזלול את כל הצרות, אסונות וטעויות אנוש, מכיוון שאלו הם המזונות שלו כפי שציינתי קודם. מר פיין, אתה יכול לכתוב בעיתון שלך שהגילוי של החיה תוצרת כחול לבן הוא יותר ממכרה זהב או באר נפט."
"ומה הבדל בין הסמוכנס היהודי לסמוכנס הגוי?" שאלתי.
מר ארצי סידר את עניבתו בקפידה, שתה תה מהכוס שלידו ופנה אלי בנימה מורתית, "לפני הכול אני חייב לציין שאנחנו לא מכנים אותם לפי הדת שלהם, אך יש סיבה רצינית להתערבות שלנו. לא נוכל להרשות תכונות מסוימות לחיה חדשה שמיועדת ליצוא. עוד מישהו רוצה לשאול?" אמר מיד בצפייה לעבור לעיתוני אחר, אך מכיוון שחוץ ממני בנס או לא, לא היה אף כתב אחר, הוא נאלץ להסתפק בי.
"איזו תכונה תהיה חסרה לסמוכנס ליצוא, אדוני המדען?" התעקשתי.
"התכונות הביטחוניות שלו," ענה לי בלית בררה, "לא נוכל להרשות לעצמנו שאף מדינה תנצח מלחמה בנס כשהסמוך לא עוזר. התכונה הזאת תישאר אצלנו לעד."
"תודה על השאלות," אמר מיד גרשון פריד, "בזה הסתיים הקונגרס הראשון לגילוי חיות חדשות. תודה על השתתפותכם."
כולם מחאו כפיים סוערות.
אספתי במהירות את טייפ המנהלים שלי, שמתי בכיס את הפנקס והתחלתי לרוץ לכיוון היציאה. עצרתי מונית, התיישבתי במושב האחורי, מוסר את כתובת המערכת ומנסה להוציא שוב מכיסי את הפנקס כדי להשלים את הפרטים האחרונים על גילוי החדש כשבאצבע הקטנה שלי אני מרגיש ליטוף קל של פרווה עדינה.