"קריאה בכבד" היתה אמנות הגדת עתידות במזרח הקדום. הקוראים היו כהנים ויועצים בחצרות המלכים, שנתחו את כבד הבהמה, התבוננו בצורתו, בצבעו, ובמפת כלי הדם, ועל פיהם ניחשו את העתיד.
בספרה של ציפי לוין בירון "קריאה בכבד" מקבל המונח כפל משמעות. השער הראשון עוסק בכובד השורשים האישיים; השער השני בשורשים הקולקטיביים שבכתבי הקודש היהודיים; השער השלישי הוא שער הבית, שעץ נטוע במרכזו, שורשיו מרימים מרצפות וצמרתו פורצת חלונות, הדהודי העומק בתשתיות השירים חוברים לראייה עכשווית עזת ביטוי.