הרבה לפני שהטלוויזיה החלה לעסוק במרוץ אחר הטבעת בקרב הציבור הדתי, פרץ לאוויר העולם הספר 'הדרך לחופה רצופה כוונות טובות' במהדורתו הראשונה, ומיד הפך לקאלט בקהל סהרורי הבליינד-דייט של המגזר. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוסר הלוט בפומבי בצורה כזו מעל הנושא הכאוב, המצחיק והמפדח. כשלושים סיפורים קצרים, משעשעים-מרירים, פתחו צוהר לעולם דייטים מסויט ומביך, אשר בחברה הדתית, בעלת כללי ההתנהגות השמרניים, הוא כנראה מסויט ומביך עוד יותר.
ספרו זה של אהוד מקסימוב, ואחריו טורו 'לא כלה דרכנו' בעיתון 'מקור ראשון', שברו את הטאבו בנושא והוציאו מהארון ומהמגירה אל דפי העיתונות והאינטרנט שלל כותבים דתיים עם סיפורי זוועה משלהם.
במהדורה החדשה והמורחבת הזו נוספו סיפורים במיטב המסורת, וגם חלק ב' - 'הדייט ה-119': רווקה דתייה בת 30 פלוס, זקנה במונחים של החברה הדתית, המספרת על חיפושיה בדרך למציאת האביר.

אהוד מקסימוב, יליד 1970, כותב ועורך בעיתון 'מקור ראשון', תסריטאי, בוגר בית הספר לטלוויזיה ולקולנוע 'מעלה', ובוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים.

שם הספר
הדרך לחופה רצופה כוונות טובות