באביב 1970, ישב יאיר רחלי בקרון הנוסעים של הרכבת המהירה מפריס לז'נבה. הנוף האירופי הירוק חלף על פניו במהירות של יותר ממאה קילומטרים לשעה, במערבולת של הבזקי התרחשויות ומראות. כשנשא את עיניו אל האופק, ראה את הרי הענק המלבינים, את היערות ואת האגמים השקטים הרובצים ביניהם – תמונת רקע בלתי משתנה.
אפשר שאז, ברכבת המהירה ההיא ובהרהור הראשון על המהיר והחולף בחיינו לעומת הערכים הנצחיים, הקבועים ועומדים בכל הנסיבות, נזרעו זרעי ספר זה.
יאיר רחלי איננו סופר מקצועי. הוא לוחם (בעל 'אות הגבורה' במלחמת השחרור) ובעל משפחה; שנים הוא פעל בתחום הצללים של שירותי הביטחון והיום הוא בעל סוכנות ביטוח, הוא פילוסוף חובב ורוכב אופניים כמעט מקצועי.
בן הארץ הזאת, בוחן יאיר רחלי את תחנות חייו, את זיכרונות ילדותו, את ימי ההכשרה והקיבוץ, את הפציעה הקשה במלחמה ואת חוויית בית החולים, את חיי הנישואים ואת שנות העבודה הנעלמה, בעמקות מרשימה ותוך תשומת לב מיוחדת לפרטים.
מתוך תחושת-חיים ונוכחות נדידה בתוך האירועים, גדולים כקטנים, ומתוך המגע האינטימי עם פרטי היומיום, צומחת אמירה בעלת משמעות כלל-אנושית על החיים.