מיקי יכול להיות כל אחד מאיתנו.הוא חי,נושם,חושב,סובל וזורם עם אירועי חייו היומיים,כמו כל אחד אחר.אבל הכול מתרחש בפריפריה שמדרום לקסטינה,לשם לא מגיעים בקלות,למרות הרכבת (הבלתי מהירה) והכביש המהיר (הבלתי גמור).אוסף הסיפורים של בן מרון הוא שרשרת של חוליות,שלכל אחת מהן עלילה משלה.יחדיו הן תיאור של חיים אפורים,אשר למראית עין חסרי תקווה.אבל,כשיש תקווה,כשקמים בבוקר ומצפים שמשהו טוב יקרה,ישנם סיכויים סבירים לשנות את כיוון החיים ובסוף גם לשיר.שם,בדרום,גם כאשר השמש אינה זורחת תמיד בבוקר,עדיין אנשים חיים,וחייהם חמים,מלאים ותוססים.צריך רק להרים את מסך השקיעה ולגלות את הנפש בזהירות,בהבנה,בסבלנות בהרבה סובלנות.סיפורי הדרום הרחוק קרוב.

שם הספר
כקליפת השום