הספר 'צברים לא מזדקנים' מתחקה אחר עולמם של עשרים ושלושה קצינים בכירים מדור תש"ח בשנות השבעים לחייהם. כצברים מיתולוגיים ומפקדי צבא אגדיים, מגלמים קצינים אלה ניגוד קיצוני בין נעורים ושליטה לבין זיקנה ושוליות. מי שייצגו את שרוליק הנערי, את המפקד הצה"לי חד-החושים, את הגוף הגברי, את האידיאל של נעורי נצח - מתמודדים עם התדרדרות הגוף, עם מוות קרב, ובעיקר - עם המשמעות של היות זקן בישראל. להזדקנות האישית מתווספים תמורות שהתחוללו בחברה הישראלית הקוראת תיגר על מעמדם, ובמרכזן התחלפות הלכי רוח קולקטיבסטים באינדווידואליסטים.כיצד מיישבים קציני תש"ח את התהום הפעורה בין הערכים שעליהם חונכו ושאותם ייצגו לבין זקנתם? היש בכוחם לשמר את מעמדם בפנתאון הלאומי, אך גם להתמודד עם התביעות הכרוכות בגילם המבוגר? בעשור השמיני לחייהם הקצינים מספרים על עצמם כצברים, אנשי צבא וגברים שהקדישו את חייהם למען המולדת, ומעל לכל - כלא-זקנים. אך לעומת הזמן העצור בסיפורים, בחייהם הפרטיים הוא זורם ללא הרף. הקצינים מכירים בתמורות שהתחוללו בחייהם ובגופם. הם מישירים מבט אל מול הזקנה ומגיבים אליה בפעולה. באמצעות מידור בין זהות הירואית וצעירה לבין התמודדות פרטית עם הזקנה, הם משמרים זהות מוערכת בעולם שבו להיות זקן פירושו להיות מיותר.הספר פונה לאנשי צבא בעבר ובהווה, לצברים, בניהם ונכדיהם, ולכל המתעניינים בעולמם של זקנים. המפגש בין נעורים לזקנה, בין מרכז לשוליים, בין כוח לחוסר אונים, בין גבריות לזהות הנתפסת כנעדרת מגדר - מעלה שאלות ותובנות המאתגרות כל מי שמתעניין בסוגיות של זהות אישית וקולקטיבית בישראל.ד"ר גבריאלה ספקטור-מרזל עוסקת בגרונטולוגיה ובפסיכותרפיה וחוקרת זהות בזקנה בהקשרים של תרבות, מגדר וסיפורי חיים. היא מלמדת באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמכללה האקדמית בית ברל.