“"אני חייב להתייחס בבוז להשערה המטופשת שהוד רוממותו הדוכס מווינדזור, ינסה לשתף פעולה עם האויבים שלנו. ההשערה הזו, אינני יודע על מה היא מסתמכת. אני מכיר אותו כל ימיו והוא אדם בעל כבוד עצמי" (ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, עמ׳ 178). 

הספר "מלך על הכוונת" מאת ג`ק היגינס (הוצאת שלגי רמדור, 1980), מחבר ספר המתח המופתי "הנשר נחת" (ששמו האמיתי הוא הרי פטרסון), כתב ספר נוסף בסדרת ספרי המתח שלו על מלחמת העולם השנייה. בעוד שחלק מן הדמויות והאירועים המדויקים עשויים להיות דמיוניים, הספר מבוסס על אירועים אמיתיים מאוד. הספר מתרחש בקיץ שנת 1940, בעוד גרמניה נערכת למבצע "אריה ים" – הפלישה לבריטניה. שר החוץ פון ריבנטרופ והימלר העלו את האפשרות שהנסיך הבריטי הגולה בליסבון, אדוארד השמיני, הדוכס מווינדזור,, שויתר על כס המלוכה בשל נישואיו לאמריקאית, תומך באידיאולוגיה הנאצית ויסכים לכהן כמלך בריטניה לאחר כיבושה. המשימה לברר זאת הוטלה על קצין המודיעין בס.ס גנרל וולטר פון שאלנברג. 

במקביל התכנית מתגלה לאנה וינטר, זמרת אמריקאית (יהודיה) והיא מבקשת להעביר אותה לביון הבריטי. נפתח מרוץ בין וינטר ושותפה, בעל הבאר ג׳ו ג׳קסון, לבין שאלנברג. ג׳קסון, אמריקאי גם הוא התגייס בגילתשע עשרה לחיל האויר של צבא היבשה האמריקאי. "בחיל האויר הוא אומן כטייס קרבי, אך המשמעת הצבאית לא מצאה חן בעיניו” (עמ׳ 173). הוא עזב אך עד מהרה התגלגל למלחמת האזרחים בספרד שם "נלחם בספרד נגד פראנקו והטיס מטוסים נגד לגיון קונדור" (עמ׳ 134). זו היתה מלחמה קשה אך " "ג׳קסון  היה טייס מעולה. הוא הצליח להפיל חמישה מטוסים" (עמ׳ 173). 

גיבור הספר הבלתי מעורער הוא שאלנברג. "הוא קצין מעולה. בשטח הריגול הנגד אין אף אחד באירופה, שיכול להתחרות בו" (עמ׳ 94). קבע הימלר.  יתרה מכך הוא גם אקדוחן מיומן וכאשר הוא נדרש לכך, למשל, בעימות עם סוכן כפול, הוא לא מהסס. רגע לפני שהסוכן הכפול שלף אקדח "שאלנברג, שאקדחו היה דרוך ומכוון מתחת למעילו, ירה בו" (עמ׳ 167). ועדיין, שאלנברג מתואר כמעט כאנטי נאצי שהצטרף לס.ס רק כדי להציל את עורו ואינו מאמין כלל באידיאולוגיה הנאצית. זו טכניקה ידועה, שהיגינס הוא מראשוני המשתמשים בה, שבה הוצגו לקוראים, לצד נאצים מרושעים בתכלית כמו היטלר והימלר, גם גרמנים טובים, ישרים, אמיצים והגונים, שנקלעו לתופת המלחמה שלא באשמתם, ומשתדלים לעשות בה כמיטב יכולתם מבלי לאבד צלם אנוש. לרוב תוארו אלו כחיילים מעולים וגם כמי שאחד מהוריהם הינו בריטי או אמריקני. אמנם זו יצירה בדיונית, ואמנם היו גם היו גרמנים שהיו חסידי אומות עולם (אוסקר שינדלר, למשל), אבל הניסיון להציג "גרמנים טובים" הוא במקרה הטוב לא מדויק, ובמקרה הרע מזלזל באינטיליגנציה של הקורא.

היגינס הוא סופר מוכשר והיו לו ספרים מרתקים ומותחים. זה, לצערי, אינו אחד מהם.”