“מגיל צעיר ועד היום יצא לי לקרוא לא מעט ספרים, כשיש להם (לפחות לכמות הנכבדה של אלף ספרים שמצאתי לנכון לאסוף לספריה פרטית משלי) מכנה משותף אחד (והאמת היא שלא יצא לי לחשוב לעומק אולי יש עוד יותר ממכנה אחד) אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר ספרי המדע הבדיוני שקראתי ואהבתי.

את הספר הזה כתב יונה כהן (לצערי עד כה, בזמן שאני יושב וכותב את שורות אלה לא הצלחתי לאתר כל פיסת מידע עליו וכמובן אשמח לדעת אם למישהו מכם ידוע עליו דבר מה), הוא הוציא אותו לאור בהוצאה עצמית, ובהתחשב לכך יש לו חיסרון גדול והוא ההגהה שעם שגיאות כתיב כאלה (לצערי הרב בכל העמודים !!!) כנראה שלא היתה. אם תרצו לא שונה ממה שהולך בכמה בלוגים גם בימינו ולצערי זה דיי הורס את הנאת הקריאה. אך יחד עם זאת הספר הצליח לענות לי על חלק מהסקרנות שיש לי לגבי המימד שבו אנחנו חיים ולגבי המימד אליו אנחנו הולכים עם מותנו, להבדיל כפי שהסופרת קוני ויליס יצרה בספרה "מעבר" (שהוא יצירת מופת מומלצת בפני עצמה !!!), בהבדל אחד שהוא מכניס את העניין של היהדות אבל אני מוכרח לומר לא בצורה כזאת שהורסת לחילונים שכמוני, ואומר שהם חילונים אדוקים.

מאחר ולא ידועה לי זהותו של הסופר, שאלה שניקרה במוחי לא מעט במהלך קריאת הספר היא בשם מי הוא נכתב, מעבר לידע הרב שסופר זקוק לו בכדי לכתוב ספר שכזה אין לי ספק שהוא כותב אותו בשם גוף כלשהו, אם רחמנא ליצלן בשם תנועת המשיחיות או דבר מה אחר הנסתר לפחות מעיניי.

אני לא יודע מה היתה תפוצתו של הספר אבל קשה לי להאמין שתמצאו אותו, אני מצאתי אותו לגמרי במקרה בחנות ספרים משומשים. הייתי שמח לגלות שאני טועה במקרה הזה, ויותר מזה הייתי שמח לוא היה מסתבר לי שהספר עובד מחדש ויצא לאור במהדורה חדשה, עם תיקוני שגיאות הכתיב ושינוי הגופן בו הוא נכתב לברור יותר מאשר לזה הלא שונה בהרבה ממכונת כתיבה, מה שיכול אולי להסביר את שגיאות הכתיב (כידוע לכם היו זמנים בהם היה קשה יותר לתקן טעויות כתיב, זה היה מצריך מעבר לתשומת לב גם לא מעט סבלנות).

עם כל האמור לעיל אני בניגוד להרגלי מרשה לעצמי לספר לכם קצת עליו (בכל זאת אזהיר אתכם מפני ספויילר !!!): הספר מתחיל ב-"מותו של עודד" (כשם הפרק הראשון), אחד העניינים שהופכים את הספר לכלכך מחובר להוויה הישראלית, למעשה עודד שוכב מחוסר הכרה ובין אם הוא חש את מה שקורה סביבו בבית החולים ובין אם לא, בזמן שהוא שוכב במצב הזה של בין העולמות נוצר קשר בינו לבין סבו המנוח. הקשר בין הסבא לנכד נמשך לכל אורך הספר. הצוללת שמופיעה בציור שעל עטיפת הספר משחקת תפקיד כפול, בכך שהיא הצוללת בה החייל שירת ובכך שזו סוג של "תיבת נוח" שעליה יעלו וממנה יצאו בסופו של דבר החיים החדשים, ומכאן הכוונה ל-"מיחזור" בשם הספר ולא בהכרח לכוונה "הירוקה" של המילה, למרות שבאופן טבעי כשמדברים על חיים חדשים מן הסתם מקווים שהם יהיו טובים יותר.

אם אתם פתוחים לנושא כמו זה שהספר מציג ויצא לכם לשמוע כבר בעבר שכמו שצריכים לדעת לחיות צריכים (לא עלינו) לדעת למות, ועל כן מוטב להוסיף ולקרוא כמה שיותר, אני מוכרח להודות שמאז שאני באופן אישי שמעתי את זה באיזושהי הרצאה זה נמצא אצלי איפשהו בתודעה, אין ספק שזה ספר שאתם צריכים להוסיף לרשימת הספרים שלכם. אוסיף רק עוד דבר אחד לסיום, אם בניגוד לספרים אחרים איתם אנחנו מסיימים בדרך כלל בהרגשה שעשינו סיבוב בעולם, התחושה לדעתי שמסיימים איתה את הקריאה בספר הזה היא שיש סופרים שדמיונם כה פורה שהם מצליחים לקחת אותנו איתם למספר מימדים. אין ספק שהספר נותן כמות רבה של נקודות למחשבה, ויש מצב שיהיו קוראים שבזכותו יראו את החיים אחרת. אז אין צורתו מעידה על קנקנו, שווה להשקיע במאמצים לחפש את הספר ולגלות את עומקו.”