“נראה שתיאור עזיבת העולם החרדי נותן מענה לסופרים ישראלים הרוצים לתאר עולם אקזוטי, אבל המתרחש כאן ולא ביבשת אחרת.
לזכותה של יהודית רותם אפשר לומר שבספר זה היא לא מגחכת את העולם החרדי לגמרי כדי לסבר את אוזני הקוראים. עולמם אינו מתואר ככולו רע, לעומת העולם החילוני הנאור והפתוח.
קראתי את סיפור חייהם של אליה, הפסיכולוגית החילונית שטיפלה בנפשו המסוכסכת של בנימין, בעל בית דפוס חרדי המתלבט לגבי המשך דרכו, אהבתם, לידת ילדם המשותף, נטישת אורח החיים החרדי על ידי בנימין, עזיבת אשתו הראשונה רחלי וילדיו, גידולו של בנם היחיד נתנאל, ונקודת הפתיחה של הספר - ימי השבעה על מותו הנורא של בנם בתאונת אופניים. האבל מטלטל את אליה ואת בנימין, כל אחד מהם מסתגר יותר בעולמו, כעת כבר יש להם סודות להסתיר זה מזה.
בנימין מנסה לחדש קשר עם בני משפחתו הראשונה ומגלה שהפצע שגרמה עזיבתו לא החלים, ייתכן שזה הגורם למחלתה האנושה של אשתו הראשונה.
בלב הספר עומד החטא הקדמון, לידת ילדם המשותף לאחר מפגש אינטימי אחד שהיה בין אליה, שהייתה אז הפסיכולוגית המטפלת בבנימין, עדיין נשואה לבעלה הראשון. בנימין אינו יודע אז על כך שאליה הרתה וילדה את בנם. המחברת מתעלמת מנקודה זו והדבר יוצר בעיניי פער של אמינות - אין ספק שמקרה אסון, המעורר אצל בנימין זכרונות וחיפוש אחר עברו החרדי, היה מעורר גם את סוגיית העונש על חטא הולדתו של ילד שהוא ממזר על פי ההלכה.
וזהו חטא קדמון גם מבחינת אליה - קשירת קשר אינטימי בין מטפל למטופל הוא עברה חמורה על האתיקה המקצועית, גם נקודה זו אינה מוזכרת כלל.
והשם שנבחר (על ידי אליה - שכן בנימין אינו מודע להולדת הבן בתחילה!) - נתנאל. קשה להאמין שזה שם שבחרה בו אליה.

הספר בסדר - כי בכל זאת יש בו תיאור לא שטחי של דמויות, שפה יפה ועשירה, והוא בכל זאת אינו סטריאוטיפי לחלוטין.

אשמח לקרוא ספר של יהודית רותם שעלילתו עוזבת, כפי שהיא עצמה עשתה, את העולם החרדי ומפסיק להישען עליו כדי למשוך את תשומת ליבנו. סיפור על משהו אחר לגמרי...”