“בספרו "תפוס את שורטי" (הוצאת זמורה־ביתן, 1996), שב סופר המתח האמריקני הוותיק אלמור לנארד ורקם עלילה מותחת, שנונה וכייפית לקריאה. ארנסטו "צ'ילי" פאלמר, מלווה בריבית ממיאמי, הגיע להוליווד בעקבות לקוח שפיגר בתשלומים, ומצא עצמו מעורב עד לצוואר בהפקה של סרט. "עד לא מזמן הייתי מלווה בריבית קצוצה ועכשיו אני בעסקי הסרטים" (עמוד 75), הוא הסביר לקארן פלורס, השחקנית היפייפיה שמלמדת אותו את רזי התחום.

הקהילה העסקית בהוליווד לא קיבלה את צ'ילי בברכה ולאורך הספר מרבית אנשיה, ובכלל זה הסוכנים, המפיקים, השחקנים ואפילו הגנגסטרים נטו לערער על הלגיטימיות שלו לפעול שם. בטח הבאת משהו כבד לעיסקה, שאל אותו בו קאטלט, אחד הגנגסטרים שביקש לדחוק אותו מחוץ להפקת הסרט. "זה נכון, את עצמי" (עמוד 110), השיב צ'ילי בקור רוח.

לצ'ילי יש את הדרך שלו לעשות דברים, ודרך מיוחדת מאוד להסביר את המציאות ככה שאנשים יבינו. "הוא לבש את כפפות העור השחורות ועלה במדרגות לקומה השלישית, הקיש בדלת שלוש פעמים, חיכה, משך את הכפפה על יד ימין עד שהיתה מתוחה מאוד, וכאשר ריי עצמות פתח, הוא הכניס לו מכה. רק אחת. הוא לא ראה שום צורך להכניס לו גם שמאלית. הוא לקח את המעיל מכיסא חדר המגורים, הביט בריי עצמות שעמד כפוף, מחזיק יד על האף ועל הפה, דם על הידיים ועל החולצה, ויצא החוצה. הוא לא אמר לו אף מילה אחת" (עמוד 10).

הסרט, אגב, היה מדויק מאוד ביחס לספר, ושניהם מהנים מאוד לקריאה ולצפייה.”