“מזמן לא כתבתי לא כאן ולא בשום מקום אחר, פשוט התחלתי לעבוד ומה לעשות האהבה שלי לספרים נדחקה מעט הצידה. נדחקה אך לא נזנחה, כי עדיין (מתוך הרגל טוב או לא) בכל פעם שאני יודע על מקום שיש בו ערימה של ספרים אני חייב לעבור דרכו. בשנים האחרונות יותר ויותר, ביקורים בחנויות ספרים יד שניה הם עבורי להבדיל כמו יציאה לדייג. אני חייב לחפש את הספרים ששאלתי מהספריה העירונית ואהבתי (אחרי שתמה תקופת ההשאלה והרגשתי צורך שיהיה לי אותם בספריה הפרטית שלי בעותק משלי) ו/או כאלה שלא יצא לי לראות אותם בכלל ויהיה לי מעניין לקרוא אותם. את הזמן שלי לנסיעה לעבודה (מדי יום שעה לכל כיוון) ניצלתי בתקופה הראשונה להאזנה לכל מיני קאסטים שאת חלקם אף יצרתי בעצמי משירים שאני אוהב ורוצה לשמוע על הדרך עד שהגעתי להחלטה, אם כי בחשש מסויים (בעבר קריאה בזמן נסיעה היתה גורמת לי לבחילה) שאני יכול לקרוא ספרים ותאמינו לי שעבורי זה זמן איכות.

אני מוצא את עצמי קורא לא פעם בספרים שעוסקים בעניין של דורות, אם זה כשקראתי בעבר את יצחק בשביס זינגר ומאוחר יותר התוודעתי לבנו, העיתונאי והסופר, ישראל זמיר ואם עכשיו כשאני קורא את הספר הזה של נתן (שעד היום קראתי לא מעט מספריו). נתן העלה בספר את סיפור חייו בחיבור לאביו, אליעזר שטיינמן ובני דורו, שכפי שהוא מספר היו מבאי ביתם עד שהם נעלמו ובבית התפנה מקום לגידולם של חתול וכלב. הוא מזכיר את העניין שהרבה עברו מכתיבה ביידיש לכתיבה בעברית שבימים ההם היתה בשלבי תחייתה מחדש. בקטע זה לא אוכל כמובן שלא להזכיר את אליעזר בן-יהודה שמי שמכיר אותי יודע שיש לי חיבור מאוד מיוחד (אם כי ודאי שלא אישי) עם איתמר בן-אב"י הוא מעין גיבור של תקופת ילדותי (אחסוך לכם ולא ארחיב ואספר את מה שכבר כתבתי בעבר). מספר הספרים בספריה מגיע כמעט לאלף (בלי עין רעה) וכחלק מהעניין של להיות אספן מעבר להשלמת ספרים של סופרים מסויימים יש כמובן ספרים בנושאים מסויימים שעם הזמן התחלתי לאסוף, להבדיל כמו הרכבת פאזל. אם זה בספרים שעוסקים בניו יורק, רעיון שכמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם (כמה לא מקורי מצדי) עלה לי לראש עם אסון התאומים ואם זה בעניין של הדורות.

מסיבות ששומרות איתי לא נראה לי שאני אזכה להביא ילדים לעולם (בואו לא נכנס לזה אבל לא, דווקא לא מסיבות בריאותיות) למרות שהייתי רוצה ביום מן הימים להוריש את הספרים שלי לידיים אוהבות אחרות אז כדרכו של עולם גם אני חושב על עניין של דורות, רק שלי זה נוגע יותר במחשבות על ספרים שיוצאים מהמלאי של הספריות הציבוריות ובכל זאת לדעתי בעתיד יהיה מי שישאל עליהם. לדוגמא בעבר יצא לי לקרוא דברים משל אליעזר שטיינמן בעצמו אבל לצערי הספרים שלו הם כבר לא בנמצא והם מחלקי הפאזל שחסרים לי. נתן שחם מזכיר בין היתר ששלונסקי רמז בספרו "עלילות מיקו מהו" עליו ועל אחיו, דוד. כך שספר כזה או אחר כבר לא בנמצא אבל זה לא אומר שלא ידעו על קיומו, אם לא מתוך קטלוג אלא מתוך עדויות וחוויות כאלה.

המכנה המשותף של כל כתיבתו של נתן שחם היא לדעתי שהוא לא פעם בא בכתיבה שלו בחשבונאות, גם אם העלילות לכאורה (רק לכאורה מנותקות מסיפור חייו). הנה לא מזמן, בגיל 91 ואני בהזדמנות זו מאחל לו מכל לבי המשך חיים ארוכים וטובים, הוציא לאור את הספר "סיפורי הכיסוי הכפול של אמא שלי". יהיו כאלה שיאמרו (בצדק או לא) את מי מעניין הדור שקדם שלך, כשאתה בעצמך כמעט נשכח ויש לומר שזה למרות שקצב הכתיבה שלו מרשים לכל הדעות, גם עבור סופרים צעירים ממנו. אם אתם שואלים אותי לדעתי יש משהו מיוחד כשמישהו בגילו עוד מוצא עניין להתכתב עם העבר שלו (מי יודע אולי זה הסוד לאריכות חיים) וזאת דעתי לוא דווקא כמי שמשוחד ובאמת מתעניין בעבר שלו. הספר הזה הוא ספר חתום, גם בלי שתהיה בו באמת חתימה בכתב ידו של הסופר אבל יש בו משהו שכמו משאיר סימנים על החול, אולי נתן שחם לא סתם בחר בהמשך מבחירה רעיונית שהספר שיבוא בעקבותיו יהיה "דור המדבר" אבל רק אחרי שאתם תקראו את הספר תוכלו להחליט אם הספר זה חתום באהבה או לא, אבל לגבי ההערכה תהיו בטוחים שיש בו הערכה גם לדברים שנקלטו בדיעבד.”