"רדופי אותות מלחמה ואלימות ברחובות, באנו לביתו של חבר לארוחת ערב. במרכז השולחן היתה גופת מת, גבר עירום, לא צעיר מדי, לא זקן מדי. לא הכרנו אותו. אכלנו והעברנו את היין, מנסים לא להביט בגבר, מנסים להעמיד פנים שהוא אינו שם, שוכב על גבו על המפה הלבנה. נגרום לו להיעלם, אמרנו, אין זה גבר, אלה פרחים במרכז השולחן, כן, כד גדול עם פרחים לבנים ועל הכד עצמו ציורים של אנשים רוקדים ושותים יין. אתם יודעים, אמר אחד האורחים, כשתמחה הזיקנה את דורנו כך זה יותר, מוקף צרות שונות משלכם. שוטה, אמר אחר, מה גורם לך לחשוב שמישהו מאיתנו יגיע לזקנה? ושוב תפס האיש המת את מקומו ביננו." קבוצת חברים מבית הספר עורכים פגישת מחזור השנתית שלהם בביתו של ד"ר דניאל פאצ'קו, מנהיגם וגיבור נעוריהם. בחוץ, ברחובות עיר הבירה של מדינה דרום אמריקאית בדיונית, מתחוללת מהפכה. העיר אליה יצאו בסופו של הערב לא תהיה עוד העיר המוכרת להם. סוכנת הבית של מארחם, סניורה פוצ'יני, מעוררת את סקרנות החברים. ארוחת הערב היא משתה שחיתות של ממש, וסוכנת הבית היפה והשתקנית מגישה לשולחן מנה אחר מנה, תהלוכה בלתי פוסקת של מזון. אך בצילה של ארוחת השחיתות המפוארת, ובמקביל להרס ולחורבן המתחוללים מחוץ לבית, הופכת פגישת המחזור של נערי בית הספר שזקנו למסע ארוך ומריר של גילוי עצמי, שבמרכזו סיפור היחסים בין ד"ר פאצ'קו לבין סניורה פוצ'יני, סיפור של תשוקה אובססיבית והרס עצמי. החברים עוברים תהליך כואב ומשפיל המכריח אותם לבחון את השקרים ואת העליבות שבחייהם, תהליך המוביל לסוף מפתיע ומצמרר. סטיבן דובינס, מרצה באוניברסיטת סיראקוז בארצות הברית, סופר ומשורר. 187 עמודים חזקים ומצמררים.