בתנאים ששררו בברית המועצות בעת כתיבת הרומאן, הוצרך מחברו להלך על חבל דק בלא שתמעד רגלו. באימי האווירה המורעלת וגדושת הסכנות, הרהיב המחבר עוז בנפשו להוציא מתחת ידו יצירה רבת היקף כל כך, המטפלת דווקא בנושאים שעלולים היו למנות בו את כל ה``פשעים`` על פי ה``שולחן ערוך`` של הספרות ה``פרולטארית``: גם נוסטלגיה לייחוד היהודי, גם גאלריה של גיבורים יהודים דווקא, גם אהדה מתובלת בהומור עצוב למאבק הקיום של אנשי החצר ואי הסתרת רגשי הצער על השקיעה מחמת התגברותם של כוחות חיצוניים, חזקים מן הזלמנאים נוסח ישן.הזלמנאים הם סמל של עולם יהודי שוקע, ועם דו ערכיותם - הדור הישן המתואר באורח קאריקאטורלי גרוטסקי, לעומת הדור הצעיר נטול התסביכים, הצועד באון לכבוש את ההגמוניה בחצר ``רבזה`` (רב זלמן), והמתואר אף הוא במנה גדושה של הומור לגלגני - אין הקורא המבחין יכול לפקפק לאיזה צד נתונה אהדתו האמיתית של המחבר.אילו ביקשנו להציג דמות מסמלת לאותו דור אומלל של סופרים יהודים אשר העמידו את חייהם ויצירתם ``על קלף המהפכה`` וסופן שנכרתו ונתקפדו בידי אותה מהפכה - ספק אם יכולים היינו למצוא דמות שתהלום יותר מאשר דמותו של משה קולבאק. משורר מובהק זה, עתיר הכשרון ושאר רוח, שמבטו העמיק חדור לנבכי נפש האדם, שנתברך בחכמה ובתבונה לתפוש את תהפוכות החיים של תקופתו.

שם הספר
זלמנאים (1988)