שנות החמישים והשישים היו ימי הזוהר של הפסיכואנליזה והקולנוע בהוליווד. בעידודם של גדולי המורים למשחק וכצו האופנה, האנליזה הפכה לתחנה הכרחית בדרכו של כל מי שהתיימר להשתייך לעילית של עולם הקולנוע. גם הפסיכואנלטיקאים מצידם לקחו חלק פעיל בכתיבת תסריטים ובתהליכי הפקה שונים.
זיווג אחד, מרתק במיוחד וגורלי, היה זה של מרילין מונרו והפסיכואנליטיקאי שלה, ראלף גרינסון. גרינסון, שהיה פסיכואנליטיקאי מבריק וכריזמטי, החליט לגבש טכניקת טיפול לא מקובלת ושנויה במחלוקת, תפורה במיוחד למידותיה של הכוכבת. 30 חודשים טיפל בה במסירות ובאינטנסיביות, שהשפיעה עליו לא פחות מאשר ע ליה. הוא היה האחרון ששמע את קולה בטלפון והראשון שראה אותה מתה.

פגישה אחרונה עם מרילין, הכתוב כרומן אך מבוסס על עובדות, ראיונות ומחקרים, מביא את סיפור הטיפול שעברה מרילין על רקע הסצינה הפסיכונאליטיקאית בהוליווד שהתאפיינה בעירוב ובטשטוש תחומים, עד שלא היה ברור מי הם השחקנים במשחק ואיזה תפקיד הם מגלמים אלו בחייהם של אלו.

פגישה אחרונה עם מרילין זכה להצלחה גדולה בקרב הקוראים בצרפת, תורגם לשבע עשרה שפות וכעת הוא מעובד לקולנוע.