“העלילה של בורידאן עשתה לי סחרחורת עם הקצב המהיר שלה, גילויים ועוד גילויים ועוד אחד... רכבת הרים. הדמויות היו נפלאות, חלקן דו-ממדיות, אבל המעשים שלהן והתגובות שלהן אמינים ובמקום הנכון אז זה פיצה על זה.
אהבתי בעיקר את האווירה, לאורך כל הסיפור יש תחושה של אגדת עם עתיקה ופנטסטית. אהבתי ואני בהחלט מחפשת את הספר השני.

הבעיה היחידה שלי עם בורידאן, היה הסגנון של זבאקו. הוא כותב נהדר, אבל יש לו בעיה שהוא מסביר לקורא, יותר מדי. הוא אפילו מדבר עם הקורא לפעמים בצורה כזאת שכקוראת, שיודעת מה הולך לקרות בקרוב כי הוא גנב לי את אפקט ההפתעה בכל פעם מחדש, מרגישה כאילו הוא לא סומך עליי שאני אינטליגנטית מספיק כדי להבין לבד את מהלך העניינים. ידעתי מה עומד לקרות בכל צעד וצעד, המשכתי לקרוא כי העלילה היתה באמת מעניינת, אבל חבל שנלקח ממני את ההפתעה כי אני אוהבת שספר גורם לי לאבד את כל הציפורניים באסון כסיסה של מתח מטורף.

שורה תחתונה, אם מישהו מחפש ספר מיסתורין - זה לא הספר בשבילך. זה ספר מהנה ומשעשע, אבל שום דבר לא גורם לך לתלוש את השיערות מהראש או לפלוט צרחה, שזה החלק הכי כיפי בחווית קריאה - לדעתי.
טוב, אולי פה ושם, רק קצת.”