אלי שרייבר (חתולי) (נולד ב-1942) הוא סופר, מתרגם וסאטיריקן ישראלי. שרייבר מרבה להשתמש בציניות ובהומור שחור; בספר "הס פן תעיר" מתוארת הקמה של מחנה השמדה משוחזר בישראל בתור אטרקציה תיירותית, וב"אשר סיפרתי לנכדותיי" מופיעים פיגועים ברקע בתור שגרה. לעיתים הוא כותב על תקופת התנ"ך: ב"השדה והמערה אשר בו" וכן ב"שיעור בתנ"ך" מתוארים האירועים שמאחורי סיפור רכישת מערת המכפלה וב"מטיאס" חלק מהעלילה הוא על שלמה המלך. לעיתים קרובות ישנה עלילה מקבילה לסיפור המרכזי (כמו ב"יאוש מדעת" ו"השדה והמערה אשר בו"). בכמה מספריו הוא מתאר תוך כדי הסיפור את תהליך כתיבתו כביכול (כמו ב"שווייצריה", "מטיאס" ו"עורצח"). לעיתים מופיע אצלו ויכוח עצמי על צורת הכתיבה הנכונה תוך כדי מבט אירוני מאוד על הכתיבה ועל עצמו. עוד מאפיין בכתיבתו היא שלעיתים המספר אינו יצור אנושי; ב"הס פן תעיר" חלק מהרומן מסופר על ידי ציפור וב"השדה והמערה אשר בו" חלק מסופר על ידי תאי סרטן שמתפשטים בגוף הגיבור. בספריו יש מבט בקורתי מאוד על החברה הישראלית ובעיותיה, תוך שימוש בדמויות אנטי הירואיות ודיאלוגים עוקצניים. מלבד ספרי הפרוזה שלו הוא כתב כמה ספרים הומוריסטים: "תוגת אמך" (שירים לא חינוכיים לילדים), "אבא אמא מותו כבר" (שירים וסיפורים עם אופי מקברי על יחסי הורים זקנים עם ילדיהם המבוגרים) ו"כל ילדי הגן" (מעין ספר ילדים). תרגם מאנגלית את "הדורבן" של ג'וליאן ברנס, "כל היום חצות הליל" של חניף קוריישי, "נוכרי" של אדורם קלר, "כפר אשמדים" של אנטוני הורוביץ ו"רעידת זמן" של קורט וונגוט.

אלי שרייבר (חתולי) (נולד ב-1942) הוא סופר, מתרגם וסאטיריקן ישראלי. שרייבר מרבה להשתמש בציניות ובהומור שחור; בספר "הס פן תעיר" מתוארת הקמה של מחנה השמדה משוחזר בישראל בתור אטרקציה תיירותית, וב"אשר סיפרתי לנכדותיי" מופיעים פיגועים ברקע בתור שגרה. לעיתים הוא כותב על תקופת התנ"ך: ב"השדה והמערה אשר בו" וכן ב"שיעור בתנ"ך" מתוארים האירועים שמאחורי סיפור רכישת מערת המכפלה וב"מטיאס" חלק מהעלילה הוא על שלמה המלך. לעיתים קרובות ישנה עלילה מקבילה לסיפור המרכזי (כמו ב"יאוש מדעת" ו"השדה והמערה אשר בו"). בכמה מספריו הוא מתאר תוך כדי הסיפור את תהליך כתיבתו כביכול (כמו ב"שווייצריה", "מטיאס" ו"עורצח"). לעיתים מופיע אצלו ויכוח עצמי על צורת הכתיבה הנכונה תוך כדי מבט אירוני מאוד על הכתיבה ועל עצמו. עוד מאפיין בכתיבתו היא שלעיתים המספר אינו יצור אנושי; ב"הס פן תעיר" חלק מהרומן מסופר על ידי ציפור וב"השדה והמערה אשר בו" חלק מסופר על ידי תאי סרטן שמתפשטים בגוף הגיבור. בספריו יש מבט בקורתי מאוד על החברה הישראלית ובעיותיה, תוך שימוש בדמויות אנטי הירואיות ודיאלוגים עוקצניים. מלבד ספרי הפרוזה שלו הוא כתב כמה ספרים הומוריסטים: "תוגת אמך" (שירים לא חינוכיים לילדים), "אבא אמא מותו כבר" (שירים וסיפורים עם אופי מקברי על יחסי הורים זקנים עם ילדיהם המבוגרים) ו"כל ילדי הגן" (מעין ספר ילדים). תרגם מאנגלית את "הדורבן" של ג'וליאן ברנס, "כל היום חצות הליל" של חניף קוריישי, "נוכרי" של אדורם קלר, "כפר אשמדים" של אנטוני הורוביץ ו"רעידת זמן" של קורט וונגוט.