"מה מוזר: אנו חוזרים אל ההתחלות. אני זוכרת הימים שבהם היינו יער ונטינו אל הרוח יחד. אני, שהייתי נטע-זר ביניהם, נסחפתי בתנועתם – אחר כך שקענו לתוך עצמנו, מעט, לרגע. ולא העלינו הרבה. אכן, היה העצב מרובה על השמחה. ולא ידענו צחוק כפי שידענו בימים ההם – עתה אנו חוזרים אל היער, אל הדיו, אל רוחותיו. אולי נצחק שוב?"

הם באו אל חבל-ארץ שמם ושחון, וחלומם לבנות חברה חדשה, מתוקנת. הם בנו בדבקות, עד כלות-כוח. היחיד התמזג עם הכלל. האהבה לאדמה, להתערות היתה גם האהבה לאישה.

"מולדת היא פגישת אהבותינו עם אדמתן". עם ראשית הרווחה עלו בעיות היחיד ותבעו את פתרונן – בעיות אישיות ויצירה ומרחב פעולה. ההתנגשות בין האהבות היא המהלכת בין דפי הספר.

צבי ארד , נולד בשנת 1909 ועלה ארצה בשנת 1931. בין כתביו – קובץ השירים מסתיו עד לא ובפרוזה ימי ניסן, אם עוד תבוא, להיות ולחלום.

הוא עוסק גם בתרגום מכמה לשונות. בשנת 1981 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

שם הספר
מסתיו עד לא - שירים
להיות לחלום
ימי ניסן : רומן
ביתו של אדם : רומן