“ספר טוב על צ'יף שהיה מורה בבית ספר מקומי,והופך לשר, לומד את "רזי המקצוע" ומשתמש בזה, על רקע התרבות האפריקאנית, במקרה זה ניגריה.
הספר כתוב בתנגיד של מורה שהיה תלמידו של הצ'יף, אשר נוהג בדרך נכוחה, ובדרך אגב מתאהב במועמדת לתפקיד אישתו השניה של הצ'יף.
מובן כי על דברים כאלו אין לעבור לסדר היום ועל כך כדאי לקרוא בספר.
יש בעלילה כל המרכיבים של מנעמי השילטון, ענותנות מזוייפת , שמוגדרת כאן כצידה האחר של הגאוותנות.
" מפקד הארגזים" , המוכר במחוזותינו.
הצורך של המנהיג להראות כאחד העם, עממי, חכם, אהוד, איש שלא שכח את מקורותיו, ועוד שטויות מסוג זה.
בקיצור, מוכר, ידוע ולא חביב.
כפי שאתם רואים , לא נפלתי מהכיסא, כשקראתי את הספר, אנו מכירים את תפקיד " סדרני הפועל ", וסיפורים מאוחרים יותר של אנשים שמציגים את "שוועת השקופים" וסיסמאות אחרות.
יש בסיפור בכל זאת נופך אפריקאי, באשר דברים מסתיימים בהפיכה צבאית. או איך אמר לנו פעם אחת נהג מונית, סטודנט מארץ אפריקאית, שהסיע אותנו בניו יורק :"אין בעיה לעשות הפיכה , כל מה שצריך זה פלוגת חיילים והשתלטות על תחנת טלוויזיה ורדיו.
הבעיה היא להחזיק מעמד אחר כך".
גם הנקמה של הצ'יף בזוג המאוהב, אינה חדשה. ורסיה בהרכב שונה קיימת בספר שמואל ב בסיפור דויד ובת שבע, כשהמסכן הוא אוריה החיתי.
ספר ראוי בהחלט לקריאה.”
