איך לדבר על מה שבדרך כלל אנו עוטים מעטה שתיקה, אם מתוך חוסר עניין ואם מתוך פחד? כולנו מתייחסים בכבוד לתבונה ולרגשות שלנו. אך מה בדבר גופנו, חושיו, תחושותיו, ליחותיו, צרביו? לדבר בשבחך של נפשנו הגשמית, משמעו להתייחס אל גופנו כראוי לו, להתענג על יכולותיו, להבין את חולשותיו ולקבלן. ומה בדבר מותנו? האם נכון לטמון את ראשנו בחול. כאילו המוות אינו קיים כלל, או מוטב להרים ראש ולהישיר אליו מבט ? ביראה כראוי לו, אך ללא פחד משתק? האם לא ניטיב לעשות אם נלמד להכיר אותו, אולי אף לחיות אתו, גם אם אין אנו יודעים שבסופו של דבר הוא עתיד להכריענו? האם לא עדיף לדבר בשבח מותנו, וכך להתכונן לקדם את פניו לכשיבוא? ז´אק שלנגר הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו האחרון בעברית ? "על החיים הטובים" ? יצא לאור בהוצאת כרמל בשנת 2002.

שם הספר
על החוכמה הבלתי אפשרית
אני לעצמי
על אמונות ועל דעות - Sur les croyances et sur les opinions