“קצת לפני חצות, לפני שהכרכרה שלי תהפוך לדלעת, גם אני מצטרפת-

התמזל מזלה של אמא שלי לפגוש את דליה רביקוביץ' לפני מותה. היא ספרה לה שכשהייתי קטנה רציתי להיות משוררת כי לכתוב שורות קצרות זו עבודה קלה. דליה רביקוביץ' חייכה חצי חיוך נדיר ואמרה שצדקתי.
אני חושבת שלא.

אולי זה נכנס לי לראש כי כשהייתי קטנה קראתי הרבה שירה, שירה לילדים. לכתוב שיר אחד בכל דף, אפילו עם ניקוד, נראה לי כמו תנאי תעסוקה אידיאליים.
על שלישיית המדפים הכתומים - לבנים שלי (סבנטיז שיק) עמדו, בין השאר, "אני אוהב לשרוק ברחוב" של נורית זרחי, "שירים שענת אוהבת במיוחד" של יהונתן גפן, "בחלומי" של מרים ילן שטקליס, "מה עושות האיילות" של לאה גולדברג ועוד רבים אחרים. אני חושבת שהיום הז'אנר הזה של אסופת שירים קצת נזנח, אפילו סופרי הילדים עברו ליום עבודה ארוך.

בדרך כלל אני מעדיפה שיספרו לי סיפור ועם השנים התרחקתי כמעט לגמרי מן השירה אבל ישנם משפטים שדווקא הניגון שלהם, הצורה היפה שלהם, האופן שבו הם דגים תמונה שלמה ברשת של מילים בודדות, נכנסים ויוצאים מזכרוני. לא כמו סיפור, יותר כמו ריח.

בין שירי הספר הזה ישנם כמה נכסי צאן ברזל כמו "מה עושות האיילות", "פזמון ליקינתון", "כובע קסמים" ו"החליל".
איכשהו, על אף הנוכחות שלהם בזכרון הקולקטיבי שלנו, הביטוי נכסי צאן ברזל לא ממש מתאים להם, לא ממש מתאים ללאה גולדברג. אולי הוא מתאים יותר לביאליק, שחוצב את האור מלבבו עם פטישים וניצוצות.
לאה גולדברג כותבת אישי ובהיר ומדויק, וגם כשבודד וכואב ועצוב זה אולי עם צאן אבל בלי ברזלים-

"אין לי מילים קשות-
שסתומי הזיה.
תמונותי
שקופות כחלונות בכנסיה,
מבעדן
אפשר לראות
איך משתנה האור שבשמים
ואיך נופלות
כציפורים מתות
אהבותי."*

גם בשירי הילדים שלה, יש כל מיני "דרכים אל חלומות קבורים מעבר למילה"* ואפילו כשהם כבר שגורים בכל פה לפעמים עוצרים לרגע לחשוב על בת אביב עם הרגליים הקטנות בתפאורה דקת קווי הדיו של ארץ סין, על היקינתון שפורח בלילה והאיילות שמשחקות עם הפילות כשרק הירח מסתכל.
מספיק לראות לאן הדמיון לוקח חבורת ילדות גן בבגדי גוף ורודים כשמבקשים מהן לרקוד את מה שהן היו עושות עם כובע קסמים כדי להבין עד כמה המשאלה הזאת אוניברסלית.

ישנם המון שירים (למבוגרים) של לאה גולדברג שהייתי שמחה לצטט אבל בחרתי בספר הזה ולכן אצטט ממנו בית של שיר מוכר שמחביא בתוכו את השקפת העולם שלי, או לפחות מה שהייתי רוצה שתהיה-

וכך שרים המלחים:
"גדול הוא העולם,
יש בו פרחים, יש בו חוחים,
יש יבשה וים.

יש בו גלים, יש בו חופים,
יש שקט, גם סופה,
אך מאלפי דברים יפים ההפלגה יפה.


*הציטוטים הקודמים הם מתוך "על עצמי" של לאה גולדברג.”