שש שנים בחברה צעירה, מכיתה א' ועד כיתה ו', לילה לילה, אותם ארבעה ילדים באותן המיטות, באותו חדר באותה קבוצה ההורים - כל אחד והילד שלו - נפרדים בנשיקת לילה טוב. אחר כך הם הולכים, כי החדר שלהם הוא בבית אחר בקיבוץ. המטפלת אומרת לילה טוב ומכבה את האור. אחר כך גם היא הולכת, ובחושך, בכל החדרים, מושכים את השמיכה מעל לראש ומחכים לבוקר. לפעמים שומרת הלילה באה לביקור, אבל בדרך כלל אנחנו לגמרי לבד כל הלילה.
וכל לילה בחדר, בקבוצה, הוא תמיד סיפור שונה לגמרי מכל הלילות הקודמים.